בחיפה (כן, גם אני מהסביבה), בחורבה, בעיר השניה (כיום סיטי-הול) ובכל שאר המקומות שאת שמם שכחתי. הכותב מכיר ללא ספק את ההרגשה, ומעביר אותה מצוין.
דברים שהפריעו לי:
א. הסוף, כפי שציינו חברינו למעלה.
ב. השימוש המופרז באנגלית, בשני אופנים: 1. ביטויים שממש לא חייבים להיות באנגלית (U-Turn הלא הוא פניית פרסה - ביטוי מאד מקובל בעברית); 2. ביטויים שלמרות היותם "חיוניים" (נניח), ניתנים לקיצור ניכר (למשל: את You're damned if you do וכו' ניתן לקצר ל-Damned if you do, damned if you don't).
ג. טיפ-טיפה ארוך מדי - ביחוד החלק שלפני ההגעה למועדון.
ד. מעט יותר מדי התחכמויות - כבר העירו כאן על הפיל בחנות החרסינה, וגם ה"אלתר-נתיב-י" נשמע מאולץ מאד - ויש עוד.

אבל הסיפור בהחלט נוגע (אם כי סביר להניח שאיני אובייקטיבי) - וזה הישג. עלה והצלח!