בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
צעירים לנצח.
נכתב ע''י: האיש במצודה הרמה (IP Logged)
תאריך: 04:07 17/10/2002

"אבא".
"כן", הוא ענה בחטף, מוסתר מאחורי עיתון הבוקר.
"בניתי מכונת זמן בשביל חוג הפיזיקה במתנ"ס."
"יופי", הוא השיב כלאחר יד, מתעניין יותר בטבלת שערי מניות הנאסדאק.
"אתה רוצה לראות אותה?"
"אחר-כך", הוא ענה בפה מלא לאחר שנגס בקרואסון השוקולד שאישתו הניחה על שולחן לצד הקפה. "שיט! זה חם!" הוא צעק, "כמה פעמים ביקשתי ממך לא לחמם את הקרואסון במיקרו יותר מעשר שניות? פאק! אלוהים, זה שורף!"
"Speak nicely in front of the child", היא נזפה בו, בעדינות.
שניות אחדות של שקט מתוח אפפו את השלושה.
"אמא".
"כן חמוד?" היא ענתה ברוך, מבטה נעוץ בתוכנית הבוקר שהוקרנה בטלויזיה.
"את רוצה לראות את מכונת הזמן שבניתי?"
"אולי אחר כך, חמוד שלי", היא ענתה לאיטה, מוקסמת מדוגמנית העבר שהשילה חמישה-עשר קילו ממשקלה הודות לדיאטה ייחודית שהמציאה לבדה, לטענתה.
"השעה שבע ארבעים וחמש. אני צריך לצאת. ביי".
"ביי חמוד", היא נופפה בידה לעברו מבלי להסיר את מבטה מהחולצה הכחולה בעלת הצווארון הכסוף שלבשה המראיינת.
"Say bye to the child, you Idiot", סיננה לעבר בעלה בראותה שהוא לא מגיב לברכת השלום של בנם.
"ביי", הוא אמר ברוגז, משראה כי שעריהן של שמונה מתוך שתים עשרה המניות שרכש בחודש האחרון המשיכו לרדת.

בני יצא מביתו, תיק בית הספר תלוי על כתפיו ובידו הימנית קופסת נעליים מקרטון. בשעה מאוחרת בליל אמש סיים להרכיב את מכונת הזמן שלו והוא חש בהתרגשות גוברת לקראת הצגתה בפני הכיתה. לא עוד ילעגו לו. לא עוד.
בהגיעו לפינת הרחוב ראה מרחוק את רועי, ועצר להמתין לו.
"היי רועי", ברך את חברו הטוב, עוד מימי הגן העירוני.
"בני, My man", השיב רועי, בחיקוי סלנג שהתעקש להעתיק מאחת מתוכניות הטלויזיה להן היה מכור.
בני צחק. "אתה יודע שההורים שלי מדברים בינהם אנגלית כשהם רוצים להגיד משהו שלא אבין?"
"Well chap, your parents are fucked up. You do know that, don’t you?", הוא ציחקק במבטא בריטי, "ומה יש לך בקופסה?"
"מכונת זמן לקורס בפיזיקה. אתה לא הכנת כלום?"
"הנה שלי," הוא הושיט את ידו השמאלית קדימה, והצביע בגאווה על שעון רולקס חדש. "מכשיר הזמן הטוב מכולם. המכשיר היחיד הצועד עם הזמן. אמין, עמיד …"
"תפסיק לצטט פרסומות טלויזיה", קטע בני את דבריו.
"בני הרגיש", דיקלם רועי בהטעמה מלגלגת. "מה הכנת?"
"מכונת זמן".
"מכונה?"
"אמיתית!"
"מה אמיתית?"
"מכונת זמן. אמיתית!".
"אתה צוחק עלי?"
"לא".
"לא מאמין לך. מה? נהיית דפוק גם אתה?"
הם הלכו וקרבו לשער בית הספר.
"היי! תשמעו", צעק רועי לקבוצת החברים שהתגודדה סביב הספסל מתחת לברוש. "בני בנה מכונת זמן. א-מ-י-ת-י-ת!"
כולם פרצו בצחוק.
"דוק בני בראון! איפה הדלוריאן?" ציחקקה רחלי.
"בני ג'י וולס! איפה האופניים?" ליגלג תומר.
"בני. I am your grandfather. אל תהרוג אותי. Please", דור היה העוקצני מכולם.
בני הודה בליבו לצלצול הפעמון שסיים את מסכת ההשפלה. בינתיים.

+++

"כן אדוני. אני מבין. אני יודע שזה לא בדיוק מה שרצית. אם תתן לי עוד דקה, אוכל להסביר לך כיצד המערכת שלנו…" זכרון טורדני עלה במוחו משעיכל את משמעותה של הדקה שביקש. "אהה … סליחה. אני כבר חוזר אליך". הוא ניתק בחטף, והתקשר לאישתו.
"בטי, בני לא אמר בבוקר משהו על מכונת זמן?"
"אהה … לא זכור לי".
"אוף… טוב… ביי", מילמל וניתק. הוא הרים את שפופרת הטלפון שנית, חכך רגע בדעתו כשהבין כי אינו יודע לאן לחייג, וצעק למזכירתו "תשיגי לי את המתנ"ס. דחוף".
הוא תופף בעצבנות על השולחן עד שהנורית האדומה החלה להבהב.
"מנהלת המתנ"ס על קו 2", נשמע קולה של רוית ברמקול.
"שלום. מדבר כוכב, אבא של בני שביט."
"שלום מר שביט. גילה, מנהלת המתנ"ס. במה אוכל לעזור לך?"
"תהיתי אם את יכולה לאמר לי מה תוכנית הלימודים בקורס לפיזיקה, או אם אוכל לדבר עם המורה לפיזיקה עצמו?"
"ד"ר שוורץ מגיע למתנ"ס רק בשעות אחר-הצהריים, אבל אני מקווה שאוכל לענות על מרבית שאלותייך, אם לא על כולן, בכל נושא הקשור לתוכנית הלימודים", היא נשמעה נמרצת ויעילה.
"בבקשה. התוכלי לאמר לי מהו הנושא הנלמד השבוע?"
"בוודאי", רעשי דיפדוף נשמעו מבעד לשפופרת הטלפון. "שבוע 5, שבוע 8, עוד שנייה אחת, ברשותך, הנה. שבוע 11. הזמן. הגדרות, מושגים, יחסיות. התפתחותם של מכשירים למדידת זמן מהעת העתיקה ועד העת החדשה. משעון שמש לשעון אטומי. הזמן באומנות. פרוייקט מכשור למדידת זמן. זהו. זוהי התוכנית של השבוע, מר שביט".
"את מוכנה לפרט קצת על הנושא האחרון?"
"בוודאי. בכל שבוע התלמידים נדרשים ליישם את התאורייה שלמדו, וליצור מכשיר, מכונה, דגם, איור או תוכנית של משהו מחומר הלימוד".
"ומה היית מצפה שהם ייצרו השבוע?"
"המתקדמים ביותר יכינו שעון חול. אחרים יכינו דגם של שעון שמש. מאלו שפיסיקה רחוקה מהם אנו מצפים שיכינו איור בסגנון דאלי, למשל. אני מניחה שיש סיבה לשאלות הללו, מר שביט?"
"אכן. אז אם שמעתי שיש דרישה לבנות מכונת זמן, אז אני מניח שלא שמעתי טוב? שלמעשה ביקשתם מכשיר למדידת זמן?"
"אכן, מכשיר זמן, מר שביט. מכשיר. ככלות הכל, אני לא מצפה אפילו מפרופסור באוניברסיטה שיבנה בתוך שבוע מכונת זמן. באמת", והיא פרצה בצחוק, ולא הצליחה לעצור בעצמה, גם לא כשנפרדה מכוכב שביט לשלום.

+++

"ד"ר שוורץ! אתה מוכרח לשמוע את זה", גילה עדיין צחקה, שלוש שעות לאחר סיום השיחה. "בני שביט, האסטרונאוט המרחף, סיפר לאבא שלו שהוא בונה מכונת זמן".
ד"ר שוורץ פרץ בצחוק. "מכונת זמן? אוי. זה טוב!" הוא נאלץ לשבת על כיסא ולהחזיק את בטנו. "מזמן לא צחקתי כל כך", נאנח לאחר דקה ארוכה, ואז החל לצחוק בשנית.
צלצול הפעמון אילץ אותו לקום ולצעוד לכיתת המעבדה, כאשר מדי פעם פורץ צחוק בלתי נשלט מפיו, ומתגלגל בחלל רחבת הכניסה.
כל התלמידים התגודדו בפינה הרחוקה של החדר, מקיפים את בני, שהחזיק את קופסת הנעליים שלו קרוב לחזהו, מחבק אותה. כולם צחקו וחייכו, חוץ מבני, שעיניו האדומות ולחייו הסמוקות העידו כי מרבית היום עבר עליו בבכי.

"כולם למקומות!" רעם ד"ר שוורץ.
התלמידים התפזרו למקומותיהם, באי רצון בולט.
"בני? התואיל להציג את הפרוייקט שלך?"
הוא הניד בראשו לשלילה.
"טוב. מישהו אחר? רועי?"
"אני הבאתי שעון רולקס. הנה", הוא הניף את ידו השמאלית.
"נו באמת. משהו רציני יותר? מישהו?"
ארבע ידיים הונפו לאיטן.
"תומר?"
"אני בניתי שעון חול משני גביעים גדולים של שוקו. חריר הזרימה של החול הותאם עפ"י קוטרם של הגרגרים, כך שבכל שעה יעבור חלק השווה לאחד חלקי 24 מכמות החול הראשונית. במילים אחרות, מכשיר הזמן שלי מודד יממה שלמה. יש כמובן להפוך את המכשיר מדי יום. כיילתי סימוני שנתות על הגביעים, וכך ניתן למדוד גם שעות, וחלקי שעות".
"כל הכבוד! יפה מאוד! עוד מישהו? רחלי".
"אני בניתי שעון שמש, שעובד גם בלילה. תנועת צל השמש על-פני הלוח נרשמת על-ידי נייר כימי המשנה את צבעו בקצב לינארי כתלות בחשיפה לאור השמש, גם לאחר שתמה החשיפה. עפ"י שינויי הצבע לאחר השקיעה, ניתן לאמוד את השעה בדיוק של רבע שעה, למשך 14 שעות לפחות. בכל זריחה יש להחליף כמובן את הנייר הכימי".
"כל הכבוד! יפה מאוד! עוד מישהו? דור".
"אני בניתי שעון לחץ אוויר. אל תוך תא הבעירה הזה מחדירים אוויר בטמפרטורת החדר. להבת הגז הזו מכויילת כך שתחמם את האוויר בקצב קבוע. האוויר המתחמם מעלה את הלחץ על הלוחית העליונה של התא, המחוברת למחוג הזה. כיילתי את תנועת המחוג על-פי הלחץ כך שניתן לדעת מה השעה בדיוק של חצי דקה, למשך 48 שעות."
"יפה, אבל אני מניח שאחרי 48 שעות תא הבעירה יתפוצץ, לא?"
"לא. הוא מתוכנן לעמוד בלחץ שיתפתח לאחר 50 שעות, וכמות גז הבעירה מחושבת ל 48 שעות בלבד," הוא חייך בשחצנות.
"כל הכבוד! יפה מאוד! עוד מישהו? אולי בני."
"אני בניתי מכונת זמן."
כולם פרצו בצחוק.
"אם אלחץ על הכפתור הזה, כאן", אמר בהוציאו מקופסת הנעליים תיבת פלסטיק שחורה שכפתור ירוק גדול נקבע במרכזה, "הזמן יעמוד מלכת".
כולם המשיכו לצחוק.

+++

"כן אדוני. אני מבין. אני יודע שזה לא בדיוק מה שרצית. אם תתן לי שהות להסביר לך בנחת, מבלי שתציב אקדח טעון מול ראשי, אוכל להסביר לך כיצד המערכת שלנו…" זכרון טורדני עלה במוחו משעיכל את משמעותו של האקדח הטעון שדימה כניצב אל מול ראשו. "אהה … סליחה. אני כבר חוזר אליך". הוא ניתק בחטף, והתקשר לאישתו.
"בטי, אני לא זוכר שראיתי הבוקר את קופסת הנשק שלי?"
"אהה … איזה קופסה? אתה מפריע לי באמצע כתבה על החיים בריביירה".
"קופסת הנעליים שבה אני שומר את האקדח והכדורים".
"אהה … אני עוד מעט אעלה לבדוק, טוב?"
"לא! את תעלי עכשיו!"
"אוקיי, אוקיי, תירגע … אני כבר חוזרת".
היא חזרה אחרי דקה, נסערת.
"כוכב, האקדח נמצא על ריצפת הארון, אבל קופסת הכדורים איננה. מה זה אומר?"
הצליל הקטוע בישר לה שכוכב כבר ניתק את השיחה. היא פרצה מהבית בסערה במרוצה לעבר המתנ"ס, מבלי לטרוח לסגור את הדלת מאחוריה, או להחליף את חלוק הבוקר שעדיין לבשה.

"רוית!" הוא שאג, "את המתנ"ס! עכשיו!"

"גילה? טוב שתפסתי אותך. אני חושש שבני עשה מעשה …"
לא היה ניתן לטעות ברעש הפיצוץ.



נושא נכתב על ידי נשלח
  צעירים לנצח. האיש במצודה הרמה 04:07 17/10/2002
  RE: צעירים לנצח. יולי 14:17 17/10/2002
  תגובה האיש במצודה הרמה 04:17 18/10/2002
  RE: צעירים לנצח. טרי רוז 17:07 17/10/2002
  לצערי, לא הבנת בכלל את הסיפור האיש במצודה הרמה 04:08 18/10/2002
  ובכן טרי רוז 10:07 18/10/2002
  RE: ובכן האיש במצודה הרמה 23:01 18/10/2002
  RE: ובכן Preacher 04:46 19/10/2002
  א. בעיניי, זה מד''ב חברתי. האיש במצודה הרמה 06:00 19/10/2002
  לא נכון mermit 16:34 18/10/2002
  אוף, זאת תשובה ל''ובכן'' של טרי רוז[[ל''ת]] mermit 16:35 18/10/2002
  לא קראתי אומנם את יוליסס טרי רוז 17:59 18/10/2002
  פרה פרה NY מאושר 18:43 18/10/2002
  RE: פרה פרה האיש במצודה הרמה 22:58 18/10/2002
  לא, אתה לא אמור להבין שום דבר כזה. NY מאושר 02:21 19/10/2002
  שפת הפיזיקאים הקטנים האיש במצודה הרמה 23:12 18/10/2002
  RE: שפת הפיזיקאים הקטנים Preacher 04:53 19/10/2002
  :-)[[ל''ת]] האיש במצודה הרמה 06:03 19/10/2002
  מאוד נחמד, אבל... גרומיט 09:17 19/10/2002
  א. מד''ב חברתי. האיש במצודה הרמה 22:39 19/10/2002
  אהבתי יהודה 18:37 19/10/2002
  אה? שלמקו 09:06 21/10/2002
  שלומקו, לא הבנת אותי! יהודה 17:48 28/10/2002
  אוי ואבוי יעל8 מגיבה באיחור 07:35 22/10/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.