בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אתיקה
נכתב ע''י: יעל8 (IP Logged)
תאריך: 14:49 18/09/2002

אלון נעל את דלת החנות מאחוריו וחייך אל השמש השוקעת. עבר עליו יום מוצלח במיוחד. הרבה אנשים היו מוכנים לשלם לו כסף טוב כדי לשמוע שבקרוב הם יתחתנו, או ילדו, או יקבלו כרטיס זוכה בלוטו. כמובן שעבור המקרה האחרון, אלון לא טרח לציין שסכום הזכייה לא יכסה אפילו את העמלה שלו.

"אלון גשר?"

אלון הסתובב אל הדובר: שוטר צעיר במדים שהביט בו בפנים חמורות. זה היה ברור שמשהו מאוד מטריד את הבחור. אלון כמעט הצטער לדחות אותו, אבל שוטרים, ובמיוחד צעירים, לא הרוויחו מספיק כדי להיות לקוחות טובים במיוחד. "מצטער, סגרתי להיום," אלון אמר. "תחזור מחר."

"אתה אלון גשר?" השוטר חזר על שאלתו.

"כן, אבל..."

לפני שאלון יכול היה להשלים את התשובה, השוטר תפס את יד ימין שלו וסובב אותו בכח. מתכת קרה הקיפה את שני מפרקי הידיים שלו, והוא הרגיש אותם נמשכים אחורה אל עבר השוטר.

"אתה עצור באשמת רצח אלי מגדה," אמר השוטר תוך כדי גרירת אלון לעבר ניידת שחנתה בסמוך. הוא דחף אותו בגסות לעבר הדלת הפתוחה ופקד עליו להכנס.

"בעדינות איתו," אמר קול מוכר מהמושב הקידמי.

אלון התכופף אל הניידת כדי לזהות את הדובר. "פקד גימזו!" הוא קרא. "יכולת להגיד שאתה צריך אותי. מה זו הבדיחה הגרועה הזאת?" השוטר הצעיר שעמד מאחוריו ניצל את ההזדמנות כדי לדחוף אותו כל הדרך פנימה.

"זו לא בדיחה," גימזו אמר. הוא הנהן לשוטר, וזה סגר את הדלת אחרי אלון.

"אתה לא באמת חושב שאני הרגתי מישהו," אלון אמר, ספק בשאלה ספק בתחינה.

גימזו התבונן בו רגע ארוך, גבותיו מכווצות בריכוז. "נדבר על זה בתחנה," הוא אמר, ואלון ידע שזה סופי. את המשפט ^הזה^ הוא כבר שמע ממנו קודם.

---

חדר החקירות נראה בדיוק כמו תמיד: קירות נטולי חלונות, אחד מהם מכוסה במראה גדולה, שולחן עם פורמייקה קצת מתקלפת, שלושה כסאות ירוקים, ולא מספיק נורות נאון כדי להאיר את החלל. בכל זאת, היה משהו שונה. הפעם, אלון לא יכול היה לצאת ולהכנס כרצונו. אמנם גימזו דאג לו לכוס קפה, אבל התחושה היתה לגמרי שונה. המקום שמעולם לא הפריע לו במיוחד פתאום הרגיש קטן ומחניק.

גימזו התיישב מולו ונשף על הכוס שלו, מעלה אדים עתירי קפאין לאויר הדחוס. "אתה יודע במה אתה מואשם," הוא אמר.

"אני לא הרגתי אף אחד," אלון אמר, מנסה להזכר מאיפה השם 'אלי מגדה' מוכר לו. אולי הוא קרא על הרצח בעיתון ונתקל בשם.

"אתה עזרת לנו למנוע יותר מרצח אחד," גימזו אמר, מתעלם מההצהרה של אלון ומהנושא. "אני זוכר לפחות שישה מקרים בהם תפסנו את החשודים עם הנשק ביד, ועוד עשרות פעמים שהיה לנו ברור שתפסנו את הבן-אדם הנכון, למרות שהיה יותר קשה להוכיח את זה." אלון הנהן, מחייך בסיפוק. המשטרה שכרה את שירותי החיזוי שלו לעיתים קרובות, והוא תמיד סיפק את הסחורה. הם אמנם שילמו פחות מלקוחות פרטיים, אבל לעשות עסקים עם המדינה זה היה תמיד טוב.

"אלי מגדה בא אליך לייעוץ הבוקר," גימזו אמר, ואלון נזכר בלקוח הראשון של היום. אידיוט קמצן שלא ממש האמין ביכולת שלו לראות את העתיד. "אתה אמרת לו שהוא עלול למות בקרוב, אבל סירבת לומר לו איך להמנע מכך." גימזו לקח לגימה מהקפה ובחן את התגובה של אלון. קודם הניצוץ של הזיהוי בעיניו, ואחר-כך עיקום האף.

"נכון," אלון אמר. "יעצתי לו בחום לקבל חיזוי יותר ממוקד, אבל הוא לא רצה. הוא אמר כל מיני דברים לא יפים על מגידי עתידות בכלל, ועלי בפרט. הוא כמעט שבר את הדלת כשהוא יצא."

גימזו הטיח את הכוס בשולחן. הוא פנה לדפדף בתיק שמולו, וסגר אותו בחבטה. "מגדה קרא לך סחטן," הוא אמר. אלון הנהן בשפתיים קמוצות. "הוא צדק, וגרוע מכך. אתה דרשת ממנו עשרים אלף שקל כדי להמשיך בחיזוי. כשהוא סירב, אתה נמנעת מלעזור לו. הוא יצא מהחנות שלך, התקשר עצבני לאישתו בפלאפון, ועשה תאונה חזיתית. הוא נהרג במקום ושני נוסעים ברכב השני נפצעו קשה. אתה ידעת איך למנוע את התאונה, אבל בחרת לא לעשות זאת. הכל בגלל בצע כסף."

"אני לא בדיוק ידעתי איך למנוע את התאונה," אלון אמר. הקול שלו היה צלול ורגוע, בניגוד לפקד שצעק לתוך הפנים שלו רגע קודם. "אני רק ידעתי שהוא עומד למות. לא ידעתי בדיוק איך ומתי. פרטים כאלו מדוייקים דורשים רמת ריכוז שאני לא מגיע אליה בחיזוי רגיל. בגלל זה אמרתי לו שכדאי לו לשלם עבור חיזוי יותר מדוייק."

"עשרים אלף שקל?" גימזו היה צרוד מרוב צעקות.

"מחיר פעוט עבור חיים של בן-אדם," אלון אמר בחיוך. הסיסמא הזו כבר שיכנעה יותר מאדם אחד לשלם.

"וכשהוא לא רצה, פשוט נתת לו ללכת אל מותו?" גימזו שאל, מניד את ראשו מצד לצד.

"מה רצית שאני אעשה? שאני אתן לו חיזוי בחינם?"

"כן!"

אלון הביט בפקד הנזעם בעיניים פעורות בפליאה. "אה," הוא אמר. עברו רגעים ארוכים לפני שחשב על עוד משהו להגיד. "למה?"

"כי זו חובתך למנוע מוות אם אתה יכול."

"אני יכול למנוע הרבה מקרי מוות," אלון אמר ונאנח. "כל יום אני עובר ברחוב עשרות אנשים שעתידים למות מוות לא טבעי. אני אמור לעצור ליד כל אחד מהם ולתת לו חיזוי בחינם? אני אתמוטט מתשישות לפני שיעבור שבוע."

"לא כל אחד," גימזו אמר. "אבל מגדה היה לקוח שלך. הוא שילם לך עבור החיזוי."

"והוא קיבל תמורה מלאה עבור הכסף שלו. זו לא אשמתי אם הוא בחר לא לקנות חיזוי יותר מדוייק. אם בן-אדם הולך לרופא, ואחר-כך לא לוקח את התרופות שהרופא רושם לו, זו אשמת הרופא שהוא מת?"

המבט בעיני גימזו עבר את גבול הכעס, ונראה כמעט כמו שנאה. "רופא לא מבקש עשרים אלף שקל עבור התרופות," הוא אמר.

"באמת?" אלון צחק בזלזול. "למזלך אתה לא צריך תרופות שלא מוכרות בסל הבריאות. עשרים אלף זה כסף קטן."

בכבידות, כאילו הקפה בבטנו שקל מאה קילו, גימזו קם ויצא מהחדר. אלון ידע טוב מאוד מה התרחש בחוץ. הוא השתתף במספיק חקירות מהצד השני של החוק. פקד אחד ושניים או שלושה עורכי דין עמדו מעבר לקיר המראה והתווכחו על האפשרות להגיש נגדו תיק אישום. אלון התגבר על הדחף לנופף להם לשלום, ונשען אחורה בכיסא שלו. התהליך יכול היה לקחת זמן רב.

לשמחתו, אלון לא היה צריך לחכות יותר מדי. גימזו נכנס לחדר בפנים סמוקים לאחר כמה דקות בלבד. "אין שום דבר בחוק שמחייב אותך לנסות לחזות את מותו של אדם כדי להזהיר אותו," הוא אמר, והטון שלו הבהיר שהוא היה רוצה לשנות את החוק. "אתה חפשי ללכת, אבל אני מקווה שבפעם הבאה הכסף לא יעוור את ה"עין השלישית" שלך."

בלי לומר דבר, אלון קם וצעד לאורך המסדרון החוצה לאויר הלילה הקר. ליד הפתח שכבה קבצנית זקנה שהתחילה ליילל כשעבר לידה. אלון עצר להסתכל עליה, ואז פלט קללה עסיסית שלא היתה מכוונת אליה, אלא אל העולם בכלל ואל האירוניה שעמדה בבסיסו. הוא ניגש אל האישה והתכופף לעברה. היא רטנה בקול רם יותר כשגילתה שהוא לא מציע לה כסף.

"תעברי למקום אחר," אלון אמר, ולא היה בקולו משום הצעה. "בעוד חצי שעה מישהו ינסה לפוצץ את תחנת המשטרה הזאת עם רימון. הוא לא יצליח, אבל הכניסה תפגע קשה." האישה הסתכלה בו בעיניים מכווצות, כאילו מנסה להחליט אם הוא שפוי. אלון נתן לה דחיפה קלה והוסיף: "עופי מפה!"

בסיפוק, אלון ראה את האישה אוספת את מעט חפציה ומתרחקת מפתח התחנה. היא לא עשתה שום דבר לאף אחד; לא מגיע לה למות. לא כמו הנאחס הקטן שדיבר אליו בזילזול בבוקר. אלון חייך, בטוח שהמחשבה האחרונה שעברה לאלי מגדה בראש היתה: "המניאק צדק."



נושא נכתב על ידי נשלח
  אתיקה יעל8 14:49 18/09/2002
  נחמד ביותר שלמקו 03:36 19/09/2002
  אהבתי בן רוט 05:16 19/09/2002
  ביקורת אבישי 12:52 20/09/2002
  תגובה יהודה 05:26 21/09/2002
  האם השם ''מרגלית הר שפי'' מוכר לכם?[[ל''ת]] UV 08:26 21/09/2002
  הואל בטובך וקרא את כללי הפורום. NY מאושר 14:38 21/09/2002
  RE: הואל בטובך וקרא את כללי הפורום. UV 10:52 22/09/2002
  חוץ מהעובדה (ספוילרים לסיפור) אסטרו-נעמי 04:55 30/09/2002
  תודה על התגובות יעל8 00:43 23/09/2002
  חמוד מאוד יעל 13:21 23/09/2002
  תודה יעל8 06:50 26/09/2002
  חמוד מאוד! אסטרו-נעמי 05:09 30/09/2002
  לי דווקא לא היה חסר שם מידע יעל 08:10 30/09/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.