בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
שרוט
נכתב ע''י: טרי רוז (IP Logged)
תאריך: 08:55 01/09/2002

שרוט

נשלף מתוך ארגז מתוך מחסן ובטעות נפל על הרצפה של החנות. זה לא נורא, הוא לא ימות, בחזרה לעטיפה, משמיע קליק ולתוך התיק. עגול ודק והוא שמע שאנשים אומרים שמדוייק הוא אבל לא כל כך חזק, עוד כואב מהנפילה. נוצר פגום, שרוט, חבול עם אישיות ולה פיצול – אחת עוטה במסכה ואת הפְנִים לא מגלה והשנייה עודה מופנמת, רגשותיה מחביאה ורק מכשיר אחד יוכל למצוא דרכו אל תוך לבה. האם זה משנה? הרי אין איש אשר ישמע את שתאמר המסכה, והמופנמת כה שקטה, מי את אוזנו יפנה?

אם אין קהל מחוץ לתיק תשמיע מסכה תלונות אל המופנמת – "מטומטמת, אשליות יש לך בסיב, הן המצב מאוד נדיב, התיק פתוח ובחוץ משב הרוח כה מזמין, הבטחות זה עסק לא אמין, אם שתינו יחד ננסה נוכל לקפוץ ושם בחוץ קצת לעלוץ." שתיקה אומרת המופנמת וחושבת על תקווה, אסור לקפוץ למסקנות בגלל שטויות של מסכות, הסבלנות תוביל לאושר ובינתיים, אמונה היא הסיבה להתעלם ממסכה.

פיצול אישיות לדיסק שרוט שיד מרימה אל עין בוחנת, "תראה מה עשית גוד דאמט, איזה דביל עושה כזאת שטות, זאת מתנה לכבוד בגרות, באיזו זכות? באיזו זכות?" עוד יד אל עבר מצח מתעופפת ובו מכה בכוונה לנזק, "זאת לא אשמתי" מיילל אותו קול "היה שם בור גדול." רגע הפסקה, הדיסק לתיק חוזר בעטיפה, מונח בצד ומבחוץ שומעים קולות של איש שלעצמו מכניס מכות, זורק קללות ומתגונן, יורק, רוצה לברוח אבל אין לאן, בסוף נרגע, לוקח תיק ולדירה.

בחדר חם מואר ישנה מיטה, עליה כר ולידה עומד שולחן, כסא וטלפון קטן. קול קטן נשמע כמו פיק ועל המסכה טוש לא מחיק. "תראי מה עושים לי, איזו התעללות, יכלנו לצאת מגורל אכזר זה בקלות, יכולנו להתגלגל לנו בדרכים, היו אוספים ועל מראה של מכונית תולים, עכשיו הורסים לי ת'פנים, הכל בגלל העצלנות, איזו טפשות, איזו טפשות." עוד מעט יגיע סוף לשקט, עוד מעט מופנמת תגלה בצעקה את ששמרה בתוך לבה, היא נוצצת, מתעלמת בדממה ממסכה.

את מסכה חשכה מכסה, "אני מפחדת" ציוץ משמיעה, קרן דקה כחולה את מופנמת מדגדגת, סורקת, וכל המכונה אותה מחבקת. "זה בסדר עכשיו" אומרת מכונה "את יכולה להגיד כל מה ששמרת בתקופה האחרונה." טלפון מהקיר מתנתק, איש לוקח כר ומחבק.

איש יושב על כסא, רגליו ונעליו מונחות על שולחן ולידם יושבת עטיפה, פרץ של רגש יוצא ממכונה, כולם יושבים ומקשיבים. חיוך על פניו של איש ועיניו עצומות, רגליו נרגעות בתוך עטיפתן וכל אותו זמן הוא אדם שלם, שני חלקים מאוחים לאחד בתפר דקיק, זמן קצר הוא יחזיק. כל אותו זמן ישנו צד עם סימן של טוש לא מחיק שמקשיב בפליאה לצד השני ומקווה – שיחזיק, שיחזיק.



נושא נכתב על ידי נשלח
  שרוט טרי רוז 08:55 01/09/2002
  אה? שלמקו 00:45 02/09/2002
  מש''א[[ל''ת]] יעל 06:05 02/09/2002
  יופי! עידית 08:26 02/09/2002
  RE: יופי! טרי רוז 09:16 02/09/2002
  אולי זאת הבעיה שלמקו 09:32 02/09/2002
  אוקי טרי רוז 10:48 02/09/2002
  הסיפור קשה לקריאה יעל 14:50 02/09/2002
  אין לו תוכן לינארי? טרי רוז 15:13 02/09/2002
  לדעתי עידית 02:57 03/09/2002
  אבסטרקטית - חמוד. כסיפור - אבוד! NY מאושר 02:58 03/09/2002
  כמובן שאתה צודק טרי רוז 03:50 03/09/2002
  לי כמו לעידית אין מושג איך לשפר יעל 07:17 03/09/2002
  אגב, אין נפנופי יד טרי רוז 19:51 04/09/2002
  ודאי שיש. NY מאושר 03:39 05/09/2002
  אהבתי מאוד מאוד בן רוט 12:35 06/09/2002
  מצטער חביבי טרי רוז 14:40 06/09/2002
  אל תצטער. אני אהבתי את ''שרוט''[[ל''ת]] בן רוט 22:29 06/09/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.