שרוט

נשלף מתוך ארגז מתוך מחסן ובטעות נפל על הרצפה של החנות. זה לא נורא, הוא לא ימות, בחזרה לעטיפה, משמיע קליק ולתוך התיק. עגול ודק והוא שמע שאנשים אומרים שמדוייק הוא אבל לא כל כך חזק, עוד כואב מהנפילה. נוצר פגום, שרוט, חבול עם אישיות ולה פיצול – אחת עוטה במסכה ואת הפְנִים לא מגלה והשנייה עודה מופנמת, רגשותיה מחביאה ורק מכשיר אחד יוכל למצוא דרכו אל תוך לבה. האם זה משנה? הרי אין איש אשר ישמע את שתאמר המסכה, והמופנמת כה שקטה, מי את אוזנו יפנה?

אם אין קהל מחוץ לתיק תשמיע מסכה תלונות אל המופנמת – "מטומטמת, אשליות יש לך בסיב, הן המצב מאוד נדיב, התיק פתוח ובחוץ משב הרוח כה מזמין, הבטחות זה עסק לא אמין, אם שתינו יחד ננסה נוכל לקפוץ ושם בחוץ קצת לעלוץ." שתיקה אומרת המופנמת וחושבת על תקווה, אסור לקפוץ למסקנות בגלל שטויות של מסכות, הסבלנות תוביל לאושר ובינתיים, אמונה היא הסיבה להתעלם ממסכה.

פיצול אישיות לדיסק שרוט שיד מרימה אל עין בוחנת, "תראה מה עשית גוד דאמט, איזה דביל עושה כזאת שטות, זאת מתנה לכבוד בגרות, באיזו זכות? באיזו זכות?" עוד יד אל עבר מצח מתעופפת ובו מכה בכוונה לנזק, "זאת לא אשמתי" מיילל אותו קול "היה שם בור גדול." רגע הפסקה, הדיסק לתיק חוזר בעטיפה, מונח בצד ומבחוץ שומעים קולות של איש שלעצמו מכניס מכות, זורק קללות ומתגונן, יורק, רוצה לברוח אבל אין לאן, בסוף נרגע, לוקח תיק ולדירה.

בחדר חם מואר ישנה מיטה, עליה כר ולידה עומד שולחן, כסא וטלפון קטן. קול קטן נשמע כמו פיק ועל המסכה טוש לא מחיק. "תראי מה עושים לי, איזו התעללות, יכלנו לצאת מגורל אכזר זה בקלות, יכולנו להתגלגל לנו בדרכים, היו אוספים ועל מראה של מכונית תולים, עכשיו הורסים לי ת'פנים, הכל בגלל העצלנות, איזו טפשות, איזו טפשות." עוד מעט יגיע סוף לשקט, עוד מעט מופנמת תגלה בצעקה את ששמרה בתוך לבה, היא נוצצת, מתעלמת בדממה ממסכה.

את מסכה חשכה מכסה, "אני מפחדת" ציוץ משמיעה, קרן דקה כחולה את מופנמת מדגדגת, סורקת, וכל המכונה אותה מחבקת. "זה בסדר עכשיו" אומרת מכונה "את יכולה להגיד כל מה ששמרת בתקופה האחרונה." טלפון מהקיר מתנתק, איש לוקח כר ומחבק.

איש יושב על כסא, רגליו ונעליו מונחות על שולחן ולידם יושבת עטיפה, פרץ של רגש יוצא ממכונה, כולם יושבים ומקשיבים. חיוך על פניו של איש ועיניו עצומות, רגליו נרגעות בתוך עטיפתן וכל אותו זמן הוא אדם שלם, שני חלקים מאוחים לאחד בתפר דקיק, זמן קצר הוא יחזיק. כל אותו זמן ישנו צד עם סימן של טוש לא מחיק שמקשיב בפליאה לצד השני ומקווה – שיחזיק, שיחזיק.