בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
דף קשר
נכתב ע''י: יולי (IP Logged)
תאריך: 06:23 24/08/2002

להבדל ממה שחשבו כמה אנשים כאן לקחתי את ההערות שלכם מאוד ברצינות. הסיפור הנ"ל עבר הגהה מספר פעמים (לא על ידי מחשב או חיזר :) ו שכב אצלי בבית שבועיים עד שהחלטתי שהוא מספיק גמור כידי להעלותו כאן. אני מקווה שהפעם כל בעיות ההגה המציקות טופלו
ונישאר לקטילה הסיפור נטו :)
(תודה מיוחדת ליעל שעזרה לי אם ההגה!)
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

_דף קשר_

הקטע הכי קשה זה השניות הראשונות. עוצמים את העיניים חזק, חזק ולוקחים מספר נשימות עמוקות. העיקר זה להיזכר שזו לא הפעם הראשונה, זה כבר היה, זה שיגרה. אין שום סיבה שהלב יפעם כמו משוגע והראות יצטרכו לפעול כפול כדי לשאוף את האוויר הנחוץ. זה שיגרה, שיגרה, להירגע, לנשום.
ואז, כאשר סוף סוף מספיק רגועים כדי לחשוב בבהירות רצים לטלפון, או מה שהרבה יותר מקובל לפלאפון ומתחילים את סבב הטלפונים הקבוע, השגרתי.
הנה, שיגרה, איזה מילה טובה , מרגיעה.
רינה, "המנוי אינו זמין כעת, אנא.."
דוד, "המספר אינו מחובר, אנא נסו..."
מישהו, לפחות מישהו חייב לענות, האוטובוס היה מלא חיילים, לא יתכן שאיש לא עונה.
זה היה רע... זה היה טוב. אבל הלוואי שמישהו יענה!
רחל, הפלאפון מגיב בסדרת צפצופים מהירים כאות לכך שהמנוי בצד השני ללא קליטה.
עמיחי... השתהתי שניה.
אלוהים כמה ששנאתי את הבחור הזה בבית הספר! עם הקנטורים והירידות הנצחיים שלו. הילד הכי חתיך בכיתה וכמובן עם אגו מנופח בהתאם.
אולי לדלג על מספרו? רק הפעם? לפתע הרגשתי נקיפות מצפון. הייתי מודעת לעצמי מספיק כדי להודות שיחסו פגע בי כל כך כי הייתי דלוקה עליו מאז כיתה י'. אפילו ייחלתי מספר פעמים שימות, במיוחד כאשר ההשפלות שלו היו אכזריות במיוחד, ולצעירים בתיכון יש כשרון מיוחד לזה.
נקיפות המצפון נעשו חזקות יותר והעברתי את העיניים על דף הקשר שנח מולי. לא, אני אתקשר בכל מקרה. ככל שידעתי הייתי היחידה מכל הכיתה שעשתה את סבב הטלפונים הזה אחרי כל פיגוע. זו אחריותי. חוץ מזה, מה הסיכוי שהוא בכלל היה באוטובוס ההוא?
חייגתי את מספרו.
הוא תמיד התנהג כאילו אני אויר, בפעמים שלא צחק או ירד עלי לעיני כל.
הוא בטח לא יזהה את קולי ואם אני לא אזדהה אולי אפילו אקבל ממנו יחס אנושי לשם שינוי.
הצפצופים בשפופרת היו בקצב של חיוג רגיל, כלומר המכשיר שלו לא היה מנותק או לא זמין, אבל הוא גם לא ענה והנחישות שלי פחתה עם כל צפצוף.
"הלו? הלו?" קולו המוכר נישמע כאשר כבר עמדתי לנתק. נו, מפגרת, הפצרתי בעצמי, תעני כבר! תגידי משהו!
"הלו! תקשיב בן אדם! אני לא יודע מי אתה אבל אם כבר צלצלת תהיה לפחות מספיק גבר לענות!"
לשוני נדבקה לחכי באופן סופי. עם "הלו" עוד יכולתי להתמודד. מילה קצרה ולא מזיקה, אבל לשמוע שוב את ההקנטות שלו כבר היה יותר מדי בשבילי.
ובינתיים עמיחי המשיך ברצף הגידופים שכה הצטיין בהם.
"בן אדם זה לא מצחיק!" הוא צעק.
"הפלאפון שאתה מתקשר ממנו שייך לידידה שלי ולא אני ולא שאר חבריה ישמחו מזה שאתה מתקשר ממנו! זה לא מצחיק! מספיק כואב שאיבדנו אותה, אנחנו ממש לא צריכים את הצלצולים שלך מהפלאפון הגנוב, ועוד מיד אחרי פיגוע!"
בהלם שקט הרחקתי את הפלאפון מאוזני והתבוננתי בו כמה שניות, שמה הפך למכשיר של מישהי אחרת בזמן שלא הסתכלתי.
לא, זה עדיין היה הסלכלום הישן שלי.
שום דבר ממה שהוא אמר לא נישמע לי הגיוני. מה הספיק להשתנות בזמן שהרצתי טלפונים? ואיך יתכן שלעמיחי יש את המספר שלי בשיחה מזוהה?
"עמי?" הכרחתי את עצמי להגיד.
הוא השתתק בבת אחת ואז אחרי שניה של דממה סינן:
"זה לא מצחיק."
אבל זה היה כן! הבחור שחשבתי ששונא אותי בדם, מחזיק את מספר הפלאפון שלי אצלו! ובנוסף לכל מזהה את קולי!
"עמי, איפה אתה?" שאלתי. מתחילה סוף סוף להאמין.
"בצומת מירון."
הוא שתק מתלבט אם להמשיך ואני יכולתי לשמוע צעקות עמומות ברקע.
"היה פה פיגוע" המשיך לבסוף "אני בסדר, פשוט מרגיש קצת מטושטש אז התיישבתי בצד כדי לא להפריע."
חייכתי, נזכרתי איך אני הלכתי לשבת בצד במצב דומה.
מי התקשר אלי אז? סבתא סוניה , נידמה לי.
"זו באמת את?" שאל פתאום ובקולו נישמע תיקווה כמעט נואשת "איך זה יתכן? איפה היית שנתיים?"
לקחתי את מפתחות האוטו מהמדף על יד הדלת.
"אני מבטיחה לספר לך הכל" נשבעתי "תישאר איפה שאתה, אני באה לאסוף אותך."
"יש פקקים" הוא הזהיר, ואז הוסיף במהירות "אני כול כך שמח שאת חיה!"
החיוך על פני הלך והתרחב.
"ובכן.... המצב הוא קצת הפוך" עניתי וניתקתי את המכשיר.
עדיף שאני אסביר לו הכל פנים מול פנים. אולי הכל עוד יצא על הצד הטוב ביותר בסוף, אמרתי לעצמי ומיהרתי לאסוף את עמי.



נושא נכתב על ידי נשלח
  דף קשר יולי 06:23 24/08/2002
  יש פוטנציאל. נונין 11:25 24/08/2002
  אולי אני קשה הבנה, אבל לא קלטתי את גל 11:34 24/08/2002
  טוב, קראתי שוב ועכשיו קלטתי את הרמזים גל 13:53 24/08/2002
  לקח זמן להבין את הרמזים שלמקו 15:58 24/08/2002
  הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים עידית 12:28 24/08/2002
  אהמ טרי רוז 13:09 24/08/2002
  אהבתי את הסיפור... Rene 23:08 24/08/2002
  יופי בן רוט 11:58 25/08/2002
  RE: יופי אלן סילה 13:36 02/09/2002
  לשם הסדר הטוב - הבהרה יעל 14:43 02/09/2002
  מצמרר יעל8 07:31 18/09/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.