אין פה סיפור גמור. יש פה, אם תרצה, פתיחה נחמדה, שאולי לוקה בחוסר אמינות קל (מכונת זמן במאה ה- 19? מתרגמים אוטומטיים? רשויות מחקר שמתקצבות חומרים מוזרים בלי לשאול שאלות?) אבל אלו לא דברים שאי-אפשר להתגבר עליהם בסיספונד עדין או בהסבר שיובא בהמשך. אני, באופן אישי, לא מתלהב מהסגנון הדיווחי הזה, אבל כאן הוא קולח ונעים למדי. לרוע המזל, השאלות המרכזיות שנפתחות בעלילה - מה יקרה לשני הנוסעים במאה ה- 20? איך הצליח הרברט לבנות מכונת זמן (האם זו מחווה לוולס)? ובעיקר למה נטשו את הספריות? - לא נענות בה כלל, ואף אין רמז לפתרונן.