בדיוק בזמן כדי לראות רפרנסים לסיפורים שלי (גם אם לא בנימה חיובית מדי. אבל לא נורא).
אבל אכן, במקרה של הסיפור הזה אני לא הייתה חסרה לי סיבה. לא קראתי את ההערות למעלה ולכן היה לי ברור שאיכשהו הרכבת נשאבה למימד אחר יחד עם כל ההוכחות לקיומה, או שלחילופין כל העולם עבר ליקום אחר ורק שתי תודעות (מנהלת הרכבת ועדנה) משום מה נותרו ביקום הקודם. אם זה העניין, אז מי שזה לא היה שסידר את החלפת היקומים (ופישל...) הוסיף את עדנה בשלב מאוחר יותר וכנראה יוסיף עוד מעט גם את מנהלת הרכבת.
אולי אם הכותבת הייתה מוסיפה קטע סיום, שבו מתעוררת מנהלת הרכבת על הרכבת לסורטנה, שיצאה בזמן, ומבינה שהיא עברה לממד אחר... אולי זה היה עוזר.
אבל מה שהיה חסר לי כאן הוא יותר ההזדהות. לא הכרתי מספיק את מנהלת הרכבת ולא התקרבתי אליה מספיק כדי שהבעיות שלה יעניינו אותי. וזאת, לדעתי, הבעיה.