בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
רכבת אחרונה לסורטנה
נכתב ע''י: איילית (IP Logged)
תאריך: 12:51 14/08/2002

הערה:
הסיפור שלפניכם עוסק בנושא הזמן (השתדלתי לבחור הפעם בנושא יותר קרוב). אין להתייחס אליו רק כמציאות הזוייה, אלא כ*משל* על מהותו של הזמן. אם מתקיימים היקום והחיים שבתוכו באזורי זמן שונים, הרי לעולם לא נוכל להבחין בכך, כי אנו מתארכים (מלשון תאריך) כל זמן, על פי הזמן הקבוע שלנו, אותו אנו מכירים. הדרך היחידה לזהות את מחזורי הזמן השונים של היקום, היא רק אם יחול בהם שיבוש כלשהו (שבמציאות לא יתכן לעולם).
מבולבלים? תקראו את הסיפור.
איילית.





רכבת אחרונה לסורטנה

כל הלילה רעמו הרעמים מעל סורטנה, ואיימו למחוק את היישוב הקטן הזה על כל יושביו.
הגשם השוטף נתקע באדמה הקשה, קרע את עורה, חדר אל קרביה, גרף כל מה שנקלע בדרכו.
ובבוקר כשהשמש עלתה, היו השמים בהירים וצלולים כסכין בדולח. ותושבי סורטנה צעדו איש איש למקומו. נושמים את האוויר החדש כימים ימימה, כמו לא ארע דבר, כאילו לא אך זה עתה נולדו מחדש.
היא התעוררה בבוקר בתחושה מוזרה, נושמת אוויר צח מלוא ריאותיה. מה היה הלילה שגרם לזאת? בפיזור נפש רפרפה בדואר הבוקר שעל שולחנה... צלצול הטלפון החזיר אותה באחת אל שגרת יומה.
"את מוכרחה לבוא מיד". אמרה לה עדנה האחראית על התחנה. "רכבת הלילה של סורטנה לא הגיעה ליעדה."
חשה דקירה עמומה בליבה. "זה לא יתכן עדנה, את בטוחה?
"בטוחה באלף אחוז" אמרה עדנה "צלצלתי הבוקר לתחנה בסורטנה, כדי לקבוע את סדרי חזרתה, והתברר שהיא לא הגיעה לשם בכלל. איש לא שמע עליה."
ידעה שרכבת הלילה של סורטנה יצאה בדיוק בזמן. אתמול בחצות עוד חייגה לתחנה לוודא זאת, כפי שהיא נוהגת לעשות בכל לילה, מאז קיבלה לידיה את ניהול התחנה.
"הרכבת לסורטנה יצאה זה עתה לדרכה גבירתי." אמר לה הפקיד התורן. "כל הנוסעים הרשומים הגיעו בזמן". זה היה הקול האחרון ששמעה לפני שנרדמה.
"אין שום דיווח על אירוע חריג כלשהו מהלילה, למרות מזג האוויר הסוער ששרר אתמול" אמרה עדנה. דאגה כנה נשמעה בקולה. היא ידעה למה, עדנה היא כמוה ילידת סורטנה. שתיהן החלו יחד את דרכן, כאן בתחנה המרכזית בעיר המחוז של כפר ילדותן. אך בעוד שהיא התנתקה מכל קשריה הקודמים, נשארה עדנה מחוברת בטבורה לכפר הולדתן, והייתה נוהגת לחזור לשם לעתים מזומנות. היא גם הכירה את מרבית נוסעי הרכבת.
"גם אין דיווחים מבית החולים על נפגעים מיוחדים שהובאו לשם בלילה" הוסיפה עדנה. אך לא נשמעה שום נימת הקלה בקולה.
"אולי הרכבת תקועה על הקו באיזה מקום? " ניסתה לשער, מדמיינת לעצמה את הנוסעים הקפואים עומדים נואשים כל הלילה, מצפים לעזרה...
"אנו בודקים את הקו מהבוקר". אמרה עדנה "כבר חזרנו עליו שוב ושוב. "
"אולי סטתה מהנתיב?"
"חיפשנו מסביב. אין כלום."
"האם יש דיווח על נוסעים.. או נעדרים, שלא הגיעו לייעדם?"
"לא." אמרה עדנה בפסקנות. בדקתי בכל תחנות המשטרה. אין שום דיווח מסוג זה. שום תלונה."
"אני באה מיד". אמרה לעדנה בקולה המעשי ביותר. "קראי בינתיים למפקח התעבורה, והשיגי לי את רשימת הנוסעים."
"בסדר" אמרה עדנה. "אך עלי להזהירך, שיש כאן תעלומה של ממש".
"תעלומה? למה תעלומה?"
"אין רשימת נוסעים."
"מה?"
"בעצם יש. אבל לא נכונה. "
"מה זאת אומרת לא נכונה עדנה? השמות הם שמות לא?"
"כן" אמרה עדנה. "אבל צלצלתי הבוקר לבתיהם של חלק מהנוסעים שברשימה, וכולם מכחישים שנסעו הלילה ברכבת. עלפי מה שנראה, כל הנוסעים שברשימה לנו הלילה בבתיהם."
"איזה מן סיפור הוא זה?" התרגזה "באמת עדנה, הרי אינך רוצה לאמר שרכבת מלאה נוסעים נמחקה בלילה מעל פני האדמה, ואף אחד לא מרגיש בכך, חוץ מאתנו כמובן, כי חסרה לנו רכבת אחת."
"אבל זה בדיוק העניין." קראה עדנה. "שלא חסרה לנו אף רכבת."
"עדנה, את שומעת מה שאת אומרת?"
"הרכבת עומדת בתחנה". התעקשה עדנה. "כאילו שאיש לא נסע בה."
"א.. אבל הייתה רכבת שיצאה אתמול". ראשה החל להסתחרר. "במו אוזני שמעתי את הפקיד התורן אומר לי במפורש, שהרכבת לסורטנה יצאה בחצות, בדיוק כמו בכל לילה."
"אולי יצאה רכבת". אמרה עדנה נחרצות. "אבל לא זאת. "
"את יודעת יפה שאין לנו רכבת לילה אחרת". אגלי הזיעה עלו בפניה, והחליקו לעבר צווארה.
"לא אין לנו." הסכימה עדנה .
"ומה אומר על כך הפקיד התורן?"
"לא אתרנו אותו עדיין, איננו יודעים מי הוא."
אכן עניין משונה הוא זה, חשבה בלבה. לא חסרה שום רכבת, לא חסר שום נוסע, אין שום תלונה, אז מה בעצם נשתנה?
ואולי לא נסעה הרכבת? תהתה בשתיקה אל תוך השפופרת הפתוחה, אולי בוטלה הנסיעה, והפקיד טעה?
"לא הייתה שום הוראת ביטול הלילה." זאת הייתה עדנה, קוראת כרגיל את מחשבותיה מבעד לשפופרת הפתוחה. "למרות מזג האוויר הנורא ששרר אתמול". האם טינה נשמעה בקולה?
"ואולי בכל זאת לא יצאה הרכבת?" התעקשה "אולי טעה הפקיד התורן. מישהו שכח לעדכן אותו, והוא רק חשב שיצאה?"
"בשום אופן לא." אמרה עדנה בהחלטיות. "אם הרכבת מתעכבת, חובה ליידע אותו על כך. והוא מצדו חייב לאשר זאת אתך. את היית חייבת לדעת מכך."
היא שתקה. עדנה צודקת כרגיל. לא יעלה על הדעת שתבוטל או תדחה נסיעת הרכבת, ללא אישורה.
"מי היה הנהג?"
"ביומן הרכבת רשום הנהג הקבוע שלה". ציינה עדנה בדקדקנות היבשה והיעילה שלה (שהפעם משום מה הוציאה אותה מכליה). "אלא שכבר דיברתי אתו, והוא התפלא מאד, אמר שהוא כבר מזמן לא עובד בקו הזה."
"אז מי כן?"
"הוא איננו יודע."
"מי כן יודע?"
"אף אחד לא יודע."
לרגע שתקו שתיהן. "ראי" אמרה נאחזת בשארית עשתונותיה, "שום דבר לא קרה, הרכבת לא יצאה, וזהו."
"והפקיד התורן?"
"לא ידע מכך."
"והנוסעים?"
"איזה נוסעים עדנה? אין נוסעים, אין רכבת, אין נהג, אין פקיד, אין נסיעה. לא הייתה שום רכבת הלילה הבנת."
"כן" אמרה עדנה. " הבנתי. לא הייתה שום רכבת הלילה." הטלפון דמם.
היא הניחה את השפופרת על כנה. "הכל בסדר." אמרה לעצמה צועדת הלוך ושוב בחדרה. "הכל בסדר. לא הייתה שום רכבת הלילה. מישהו ביטל את נסיעת החצות של סורטנה. והיא לא יצאה בכלל."
אבל היא ידעה שהרכבת נסעה. הרכבת יצאה. רכבת חצות האחרונה של סורטנה, נסעה בזמן כשהיא מלאה בכל נוסעיה. היא יודעת זאת. וגם הפקיד התורן יודע זאת. אולי זה לא יתכן, אבל זאת האמת.
היא הרימה שוב את השפופרת וחייגה לתחנה. "תן לי את עדנה." אמרה לפקיד התורן.
"את מי?"
"את עדנה!!
"איזה עדנה?"
"זו התחנה המרכזית?" שאלה בקוצר רוח.
"כן גבירתי."
אתה עובד כאן הרבה זמן?"
"מאז ומתמיד גבירתי"
"אז איך זה שאינך יודע מי זו עדנה”?
"אבל אין כאן שום עדנה" התפלא הקול מעבר לקו. "אני עובד כאן כבר הרבה זמן. ואני לא זוכר שהייתה פה פעם מישהי בשם כזה. "
"אתה צוחק עלי?"
" לא גבירתי"
" אתה מזהה את קולי? "
"כן גבירתי."
"אתה יודע מי אני?"
"כן גבירתי."
"ואינך יודע מי זאת עדנה?"
"לא גבירתי."
"שמע". גייסה את כל קור הרוח שעוד נותר בה. "אתה היית אתמול בלילה התורן בתחנה?"
"כן גבירתי."
"אתה אישרת את נסיעת הרכבת האחרונה של סורטנה?"
"אבל גבירתי, אין לנו בכלל רכבת לילה לסורטנה..."
היא ניתקה.
"זה לא יכול להיות" מלמלה לעצמה בתדהמה. "מה קורה כאן לכל השדים והרוחות? זה לא יכול להיות..."
היא חייבת להתעשת, לבדוק שוב הכול מחדש. חייבת להיות סיבה לכל זה. הרי כל זה לא יתכן. עליה למצוא את עדנה. הן תתקשרנה לכל הנוסעים שברשימה ותנסינה לבדוק מה קרה פה. יש וודאי איזשהו הסבר הגיוני לכל זה.. רגע.. רגע אחד.. הן יש לה כאן את רשימת הנוסעים המעודכנת, זו שמגיעה אליה הביתה בכל בוקר יחד עם הדו"ח של הלילה. אולי הגיעה גם זו האחרונה?
בידים רועדות פשפשה בניירות, משליכה הכל בטירוף אל הרצפה. הנה, הנה היא.. מיהרה לפתוח את הדף המקופל …
מכל השמות ראתה רק את השם האחרון שנוסף בחיפזון לסוף הרשימה: "עדנה" .



נושא נכתב על ידי נשלח
  רכבת אחרונה לסורטנה איילית 12:51 14/08/2002
  כל כך חבל... טרי רוז 14:25 14/08/2002
  שוב בדיוק מה שהוא אמר יעל 14:49 14/08/2002
  הו, לא. לא רק את. NY מאושר 15:23 14/08/2002
  הנה הופעתי נונין 12:21 24/08/2002
  אתה בטח מתכוון ל''הערות'' ולא ''הוראות''[[ל''ת]] ארתור 05:16 15/08/2002
  לא , למעשה אני מתכוון להוראות טרי רוז 09:43 15/08/2002
  חמוד מאוד עידית 10:58 17/08/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.