מצד אחד יש לך כשרון כתיבה. הסגנון קריא וקצב העלילה טוב מאוד.

מצד שני, הסיפור הזה הוא מבחינתי כמו סרט אימה מהסוג הלא איכותי, אם להגיד את זה בעדינות. תיאורי זוועה של קקה ופיפי, גופות מרוסקות ומוח אכול אולי עושים משהו מרגש לבנים בגיל 11, או בגיל 35 ;-) , אבל לי הם לא עושים כלום חוץ מחשק להפסיק לקרוא.
ולצערי לא מצאתי בסיפור *הרבה* מעבר לזה.
מדען מטורף, אכילת מוחות, העברת זכרונות... נו שוין.
been there, done that
;-)

הרעיון המרכזי של סכיזופרניה כתוצאה מערבוב זכרונות של שני אנשים אויבים זה לזה הוא דווקא לא רע בכלל. אפילו טוב מאוד.
אולי עם סיפור מסגרת אחר בשביל להציג אותו הייתי נהניית.

[אגב, אני יודעת שזה לא קשור, אבל הרעיון שלך הזכיר לי את המקרה של החיילת ששירתה במודיעין, ובתוקף תפקידה היתה צריכה לצפות כל הזמן בשידורי הטלויזיה הפלסטינית, שבהם כידוע ישראל וישראלים זה התגלמות הרשע, ואח"כ היא תבעה את צה"ל בטענה שחלתה בפיצול אישיות בגלל זה.]

לגבי הדמויות, מצד אחד אתה מציג אותן יפה ודי משכנע, מצד שני הפריע לי שהן נורא סטריאוטיפיות.

עד כאן. סליחה על האורך. תמשיך לכתוב.