בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
אחר
נכתב ע''י: הוא (IP Logged)
תאריך: 10:39 11/08/2002

הוא הראשון והם כמו ילדים שקיבלו צעצוע חדש. הוא מסתובב כשמושכים באוזנו הימנית. כשהם מוחאים כף מול עיניו הוא ממצמץ. זה הכול. כשצובטים אותו הוא מנסה להתגונן לרגע, באופן אינסטינקטיבי. זה לא שהוא מרגיש, הם יודעים, זה רק אפקט מכונה. המבע המת לא עוזב את עיניו לשנייה. אינוקבטור קטן עם רגליים, לא מתלונן, לא מדבר. מפתח ומטפח בקרבו מה שיכול להיות חיים. אבל רק עבור מישהו אחר.

כמו למשוך כמה חוטים מתוך לוח פוזיטרוני של רובוט, או בטריה פשוטה מגבה של בובה מדברת, כל-כך פשוט לנטרל את הפעולות הלא רצויות. הבעייתיות. אלו שגורמות להם לחשוב על דיעות שהושמעו במאה הקודמת. אך הדת חלפה מן העולם. המוסר נדחק לשוליים, כמו תחביב אזוטרי עתיק. נגינה בנבל למשל, או בישול. ועכשיו זה מותר.

כשהוא עייף מהצביטות, והכימיקלים, וריח בשרו שלו החרוך, כשהוא רוצה להירדם, לא כי הגיע לילה, אלא כי אינו יכול עוד, גופנית, לשאת בבדיקות, הם מניחים לו. הוא צונח באותה נקודה, היכן שלא יהיה. ושוקע. בחלומותיו אין תוכן, רק ידיים כהות וקירות בהירים. ריחות מתוקים חריפים. מישהו ניתק את החוטים האחראים לתמונות אחרות. לקח ממנו את היכולת הטיפשית להבחין בצבע. רק זכרון הטווח הקצר משמש לו מסך, לאותן שעות רדומות, רדופות. בחלומותיו אין תוכן, גם לא יהיה. כמו בשעות העירות השלו. והילד האחר בן דמותו, זה שחי בשעות אחרות, הוא לא יודע. שלב אחר פועם רק בשבילו.

בחדר שונה באיזור אחר של העיר הוא מתעורר כשבן דמותו ישן, או נאנק בלי קול, או עומד אילם כשסף הסיבולת של גופו נבחן מחדש. וכשהם מודיעים למפעיליהם שעכשיו הם יודעים את סף טמפרטורת הבעירה של גוף האדם, במדויק, הוא חולם באמת. וכשהם מודיעים שעלו על קצהו של נסיוב חדש לכלבת C, הוא חולם באמת. וכשהכאבים תוקפים את האחד, האמיתי, הוריו שם, לנחם. ידיהן אינן כחולות, ובחלומותיו כלבים רודפים אחרי עצמם והשמש לוחשת סודות. סודות שלעולם לא תלחש לאחר.

ביום בו תתבצע ההחלפה, אורות גדולים יסנוורו אותו. אנשים בחליפות יבואו לראות לאן הלך כל הכסף שלהם לאחרונה, ושני הורים נרגשים, ברי מזל, יחזיקו בזרועותיהם ילד חלוש, בעודם מתקרבים עוד ועוד אל הפעימות שבקרוב יירקדו בחזהו. יתנו לו חיים אחרים. מהצד השני של המסך יימרחו את הגוף האחר בחומרים מחטאים, ויבדקו את הדופק. אף אחד לא יילטף על הראש, או יבטיח סוכרייה אחרי, או להחזיק את היד. הרי לא קורה כאן דבר מיוחד.

רבבות הצופים יריעו, כשהקריין יודיע שהניתוח יתבצע ללא הרדמה, למען האותנטיות. חוטים רבים יחוברו לגוף האחר, הקטן. למדוד ולבחון ולחקור את התחושות כולן. כשחור ייקרע בחזהו, לא גדול מאגרופו של ילד קטן, הוא ייאנק בקול לראשונה, לאחרונה. אף אחד לא ישמע. וכשליבו ייתלש מתוכו באבחת איזמל מדודה, תהיה התחושה הדבר הקרוב ביותר לצבע, שאי פעם יחוש אחר-כך. צעד גדול נוסף לאנושות. צעד קטן כל כך.



נושא נכתב על ידי נשלח
  אחר הוא 10:39 11/08/2002
  לפני שניר יספיק הוא 10:45 11/08/2002
  אני הייתי משאיר את ''ידיהן''[[ל''ת]] בן רוט 23:14 11/08/2002
  ואתה, אני מקווה, היחיד.[[ל''ת]] NY מאושר 03:18 12/08/2002
  RE: אחר עידית 13:30 11/08/2002
  המציאות עולה על כל דמיון בן רוט 23:30 11/08/2002
  נכון. NY מאושר 03:21 12/08/2002
  תסביר לי :) בן רוט 06:49 12/08/2002
  RE: נכון. הוא 08:13 12/08/2002
  משהו גורם לי לחשוב ש טרי רוז 08:41 12/08/2002
  מקסימום הייתה הולכת רגל, לא כל הילד הוא 08:45 12/08/2002
  לא נראה לי שמישהו היה לוקח סיכון כזה יעל 08:54 12/08/2002
  נכון בן רוט 23:20 12/08/2002
  בחייך? טרי רוז 08:56 12/08/2002
  מקסימום הייתה הולכת רגל, לא כל הילד בן רוט 23:17 12/08/2002
  חביב טרי רוז 13:40 11/08/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.