1. כלל אצבע: אם נראה לך כי הסיפור זקוק להקדמה או ביאור על מנת להיות מובן - סימן כי הסיפור אינו טוב מספיק וכי צריך לשפרו. *תמיד*.
2. מטאפורה זה טוב ויפה, אבל אם נוצר מצב בו הקורא לא מאמין למחבר - לא יעזרו כל המטאפורות והכוונות הטובות שבעולם. לסיפור חייב, *חייב* להיות הגיון פנימי. פנטסיה, מד"ב, מערבון, קומדיית סלפסטיק - הז'אנר לא משנה כלל וכלל. אם ההגיון הפנימי - שאינו חייב להיות דוקא זה הקיים על כדור הארץ שלנו - לוקה בחסר, הרי שנפגע אותו קשר עדין שבין הקורא לסיפור, אותו גורם חמקן המאפשר לקורא להזדהות עם הגיבורים ולחוות את האירועים. אם את גורמת לקורא להפסיק להאמין לך, הרי שהסיפור הופך להיות סתם גיבוב של מילים, ולא יעזרו כל הרעיונות הנחמדים והמטאפורות העדינות.
3. אין רעיונות שהנם מורכבים מכדי להעלותם על הכתב בסיפור רגיל, נקודה. זאת משני טעמים:
א. אין חיה כזו "סיפור רגיל" (להבדיל מ-"סתם סיפור" - כאלה יש הרבה).
ב. הגבול בין מד"ב לבין Mainstream הולך ומטשטש. המחשב בו את משתמשת לקרוא תגובה זו, למשל, נחשב לפריט מד"בי מובהק לפני פחות משלושה עשורים. שעון היד שלך, אם הוא דיגיטלי, היה מדהים את רוב כותבי המד"ב של תור הזהב. סיפורי המד"ב של ימינו הולכים ומתקרבים להווה, ואילו ה-Mainstream הולך ונוגע בעתיד.
את סיפורך שלך, אגב, נתן היה לכתוב ללא כל שימוש במד"ב. מן הסתם היה הדבר משפר אותו.
4. גרשיים - מילא החפץ, נו שוין. אבל שמה של האחות? ותחנת החלל?
5. מצד אחד "למדע הבדיוני אין גבולות ועמים", ומצד שני "שמות נפוצים המאפיינים אנשי משלחת חלל" הנם אמריקאים בפירוש. הכיצד? ומדוע תהיה ארה"ב המדינה היחידה בעלת יכולת חללית בעוד מאה שנים מעכשיו? או מאתיים? ואם כבר שמות נפוצים לאנשי המשלחת, מדוע לא "יורי" או "גרמן" או ולדימיר"? אם תביטי ברשימת נוסעי החלל עד כה, תמצאי כי שמות אלה נפוצים בדיוק כמו אחיהם המערביים. אני מצטער, אך לדעתי מדובר כאן פשוט בכשל דמיון. אפילו סופרי המד"ב בשנות השלושים(!) של המאה העשרים כבר העלו בדמיונם משלחות חלל רב לאומיות...
6. הרעיון המובע בפסקאות האחרונות של תגובתך מעניין ונחמד, אך אין לו כל זכר בסיפור. היות והדבר קרה גם בסיפוריך האחרים, נראה לי כי כדאי לך להשקיע מאמץ מיוחד בתחום העברת הרעיונות כהלכתם.