ואוסיף לכך את "עדן" של לם. בשני הספרים האלה נתקלים גיבורים אנושיים בתרבות חייזרית ו/או תוצריה. בשני המקרים אין לקורא את כל המידע הנוגע לתרבות זו ולסיבות המדויקות לכל תופעה בה נתקלים הגיבורים, אך עדיין הוא יודע בדיוק מדוע *הגיבורים* פועלים כך או אחרת. אם תעיין בתגובתו הראשונה של שלמקו לסיפור ובזו של המחבר לה, תבין בדיוק מה חסר כאן. איני קורא להכללת כל המידע האפשרי בסיפור, ואני בהחלט מסכים כי יש להשאיר דברים מסוימים לדמיונו של הקורא, אך יש לכך גבול, והוא כאשר המידע החסר גורם להתרחשות עצמה להיות מפוקפקת או נטולת הגיון פנימי. ודאי שמת לב כי גם אצל לם וגם אצל קלארק ההתרחשויות, על אף שאינן מובנות, מתאימות בפירוש להגיון עקבי מסוים כלשהו. זו תחושת המסתורין האמיתית, לטעמי - הידיעה כי *יש* הגיון בשגעון והנסיון לפענח אותו בעצמך.