פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
על חלק מהערותיך אני חולק
נכתב ע''י: בן רוט (IP Logged)
תאריך: 22:30 05/08/2002
באופן עקרוני, אני סבור שהערותיך אינן תמיד במקומן, ואבהיר את כוונתי.
א. ישנם לא מעט ספרים/סיפורים/ספרי המשך, המתבססים על טקסטים אחרים.
אני לא בטוח שהיית עולה על העניין שהתשובה לשאלה מצויה בטקסט אחר אילו לא כתבתי את זה במו מקלדתי כתשובה לשלמקו, ואילו לא קראת את "הקורס ללימוד שפת הקרב של בנות-רודין". יחד עם זאת, כפי שכבר כתבתי, היה נכון להוסיף משפט או שניים על הנושא. ועל הערה זו התודה לך, לשלמקו וליעל.
ב. אתה מצר על-כך שמטרת הסיפור היא להעביר את רעיונותי בנושא הסיפור. תראה לי סיפור אחד שלא מעביר את רעיונותיו של המחבר.
לא כל-כך הבנתי את התואר "קלושה" שהצמדת ל"עלילה". האם כוונתך שהעלילה לא קיימת? (ואם כך, הרי שיש בינינו חילוקי דעות, לדעתי יש הרבה פחות עלילה בסיפור של אתגר קרת המופיע באתר); האם כוונתך שהעלילה קצרה מדי בשביל לקיים את הסיפור? או שמא, העלילה ארוכה מדי בשביל סיפור קצר?
ג. כנראה שלא נכחת בהרצאות טובות אם אתה משוו את דברי הקפטן להרצאה חפוזה. הרצאה יכולה להכתב כך: "בתוך הגולגולת קיימים חמש מוחות: המוח הגדול, מוח הביניים המוח התיכון, המוח המאורך והמוחון..." ואילו סיפור על הרצאה נראה אחרת: "הוא דיבר על חמשת המוחות בראש, על מוח הביניים ועל האפיפיזה שפעם חשבו שהיא מקום משכנה של הנפש..." ההבדל בין שניהם הוא שהרצאה צריכה להיות דידקטית, ואילו סיפור על הרצאה יכול להביא את נקודת מבטו של המספר ואת הדברים החשובים לו (למשל הפרט על האפיפיזה שיותר חשוב לו מאשר שאר מוחות הגולגולת).
התכוונתי לכתוב בצורה חפוזה, כיוונתי לכך שהקריאה תהיה מהירה (ראה הערתי ליעל). סיפור ליניארי נראה לי משעמם לכתוב.
ד. אתה צודק בכך שהחיפזון מהשטן ושאכן ישנן טעיות כתיב לאורך הסיפור (חוק מרפי אומר שאחרי שתיקנת את כל הטעויות ושלחת את החומר, טעויות יתפתחו בדואר). מנסיוני, כל פרסום שאני מוציא עובר 10 הגהות שלי, 4 הגהות ראשוניות שלי, בהפרש של חודש לפחות אחת מהשניה, לפני שליחת כתב-היד למו"ל. אחר-כך 6 הגהות כפולות של העורך הלשוני ושלי (כלומר העורך מגיה, מחזיר אלי, אני מגיה ושולח אליו, 6 פעמים) ואם אתה חושב שבמקרה זה לא יהיו טעויות, הרי לך טעות.
שאלה: האם סעיף ד מתכוון לשני דברים: סגנון ופיסוק? או שהתכוונת לדבר אחד - סגנון (שהפיסוק הוא מרכיב מסויים בו).
ואם אנחנו מדברים על סגנון אז שמתי לב לכך שבכל פעם שאתה כותב משהו חיובי, אתה מסייג אותו כמובן מאליו (ראה כותרת) או כדעה אישית וסובייקטיבית (למשל: לדעתי, זה יכול להיות סיפור מעניין). אבל בכל פעם שאתה מציין ביקורת, אתה כותב את זה כמשהו אובייקטיבי (דוגמה: "הסיפור לא מובן" או, "הסגנון דורש ליטוש קל" במקום: "אני לא הבנתי את הסיפור" או, "אני היית מלטש את הסגנון") - לתשומת לבך (כי פרויד בטח כתב על זה סםפר או שניים).
א. ישנם לא מעט ספרים/סיפורים/ספרי המשך, המתבססים על טקסטים אחרים.
אני לא בטוח שהיית עולה על העניין שהתשובה לשאלה מצויה בטקסט אחר אילו לא כתבתי את זה במו מקלדתי כתשובה לשלמקו, ואילו לא קראת את "הקורס ללימוד שפת הקרב של בנות-רודין". יחד עם זאת, כפי שכבר כתבתי, היה נכון להוסיף משפט או שניים על הנושא. ועל הערה זו התודה לך, לשלמקו וליעל.
ב. אתה מצר על-כך שמטרת הסיפור היא להעביר את רעיונותי בנושא הסיפור. תראה לי סיפור אחד שלא מעביר את רעיונותיו של המחבר.
לא כל-כך הבנתי את התואר "קלושה" שהצמדת ל"עלילה". האם כוונתך שהעלילה לא קיימת? (ואם כך, הרי שיש בינינו חילוקי דעות, לדעתי יש הרבה פחות עלילה בסיפור של אתגר קרת המופיע באתר); האם כוונתך שהעלילה קצרה מדי בשביל לקיים את הסיפור? או שמא, העלילה ארוכה מדי בשביל סיפור קצר?
ג. כנראה שלא נכחת בהרצאות טובות אם אתה משוו את דברי הקפטן להרצאה חפוזה. הרצאה יכולה להכתב כך: "בתוך הגולגולת קיימים חמש מוחות: המוח הגדול, מוח הביניים המוח התיכון, המוח המאורך והמוחון..." ואילו סיפור על הרצאה נראה אחרת: "הוא דיבר על חמשת המוחות בראש, על מוח הביניים ועל האפיפיזה שפעם חשבו שהיא מקום משכנה של הנפש..." ההבדל בין שניהם הוא שהרצאה צריכה להיות דידקטית, ואילו סיפור על הרצאה יכול להביא את נקודת מבטו של המספר ואת הדברים החשובים לו (למשל הפרט על האפיפיזה שיותר חשוב לו מאשר שאר מוחות הגולגולת).
התכוונתי לכתוב בצורה חפוזה, כיוונתי לכך שהקריאה תהיה מהירה (ראה הערתי ליעל). סיפור ליניארי נראה לי משעמם לכתוב.
ד. אתה צודק בכך שהחיפזון מהשטן ושאכן ישנן טעיות כתיב לאורך הסיפור (חוק מרפי אומר שאחרי שתיקנת את כל הטעויות ושלחת את החומר, טעויות יתפתחו בדואר). מנסיוני, כל פרסום שאני מוציא עובר 10 הגהות שלי, 4 הגהות ראשוניות שלי, בהפרש של חודש לפחות אחת מהשניה, לפני שליחת כתב-היד למו"ל. אחר-כך 6 הגהות כפולות של העורך הלשוני ושלי (כלומר העורך מגיה, מחזיר אלי, אני מגיה ושולח אליו, 6 פעמים) ואם אתה חושב שבמקרה זה לא יהיו טעויות, הרי לך טעות.
שאלה: האם סעיף ד מתכוון לשני דברים: סגנון ופיסוק? או שהתכוונת לדבר אחד - סגנון (שהפיסוק הוא מרכיב מסויים בו).
ואם אנחנו מדברים על סגנון אז שמתי לב לכך שבכל פעם שאתה כותב משהו חיובי, אתה מסייג אותו כמובן מאליו (ראה כותרת) או כדעה אישית וסובייקטיבית (למשל: לדעתי, זה יכול להיות סיפור מעניין). אבל בכל פעם שאתה מציין ביקורת, אתה כותב את זה כמשהו אובייקטיבי (דוגמה: "הסיפור לא מובן" או, "הסגנון דורש ליטוש קל" במקום: "אני לא הבנתי את הסיפור" או, "אני היית מלטש את הסגנון") - לתשומת לבך (כי פרויד בטח כתב על זה סםפר או שניים).
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.