הסיפור בנוי יפה. יש התפתחות נחמדה בדמותו של הילד, שמתבטאת בתגובה שלו לתגובות של האנשים. יש בניה טובה של המתח בסיפור. אבל הסוף כל כך צפוי. ידעתי כבר באמצע הפסקה הראשונה לאן זה הולך. קיוויתי שיבוא איזה טוויסט מדהים, אבל לא בא.

סופרים דשו את הרעיון הזה כל כך הרבה פעמים, ובדיוק בצורה הזו. מאוד קשה לחדש ברעיונות מהסוג הזה.

ורגע של עברית: השורש י.כ.ל בבניין קל בעבר נכתב כ"יכול". בכתיב עם ניקוד יהיה שם חולם חסר, אבל בלי ניקוד תהיה ו'. זה פועל יוצא דופן. (כן, גם בעברית יש כאלה).