אפילו הרחקתי עד פורום תפוז כדי לראות מה כתבו לך שם.

לגבי העברית, את חייבת לעבור על הסיפורים שלך ביתר תשומת לב. זה משגע לקרוא ככה. השגיאה שהכי הציקה לי היא השימוש בצורת גוף שלישי לפועל בעתיד בהקשר של גוף ראשון. זאת אומרת, אני אעשה ולא אני יעשה. אני אלך ולא אני ילך. אני אצא ולא אני יצא. אני אתלהב ולא אני יתלהב.
נראה לי שככה את מדברת, כי ראיתי דברים שכתבת בתגובות, וגם שם את עושה את זה. ודברי איך שאת רוצה, והדמויות שלך יכולות לדבר איך שהן רוצות (בדיאלוגים) אבל בתיאורים השפה חייבת להיות יותר גבוהה וללא שגיאות מסוג זה.

למשל:

"אני יעשה את זה מחר" אמרה בתיה. -> בסדר, כי יכול להיות שהדמות מדברת בשגיאות.

לעומת מצב בו בתיה היא המספר בסיפור:

ולפני שהוא הלך אמרתי לו שאני אעשה את זה מחר.

בעיקרון, כשזה לא בא בדיאלוג, זה צריך להיות תקין - לפחות בשלב זה של הכתיבה שלך. זה הזמן ליישם את מה שלמדת בשיעורי לשון בבית הספר.
בקשר לשגיאות הכתיב ששלמקו ציין - הדבר הכי טוב הוא פשוט לתת את הסיפור למישהו שיש לו עברית טובה ולבקש ממנו לסמן את השגיאות. מנסיון, עין זרה תמיד תופסת את כל השגיאות שהמחבר לא מצליח לראות. בסיפורים שלי, אני עוד מגלה שגיאות הקלדה במשהו שעברתי עליו כבר שלושים פעם, אבל כשאני קוראת חומר של אחרים אני רואה את כל השגיאות בפעם אחת. בייחוד כשמדובר בסיפורים כל כך קצרים, לא צריכה להיות בעיה לעשות את זה.

בקשר לסיפור עצמו: אז הרעיון חמוד, אבל לא ממש ברור מה קורה שם, אם היא סתם מטורפת או שהכוחות שלה אמיתיים - ואם הפתרון שלה הוא היחיד האפשרי. בכל אופן, אין בזה מספיק בשר כדי לעניין ממש. זה נראה כמו בסיס טוב לסיפור יותר ארוך ורציני עם עוד כמה דמויות.
מה שיש כאן, זה רעיון שאת נוגעת בו ומיד בורחת ממנו. למה בורחת? הגיבורה מגלה את הדוטים, מיד מאשפזים אותה וכשהיא יוצאת היא מחליטה לבצע רצח המוני. אין שום ניסיון לגלות מהם הדוטים האלה, איך הם משפיעים, האם אפשר לשלוט בהם. אין שום מידע בר תועלת שקשור אליהם. מבחינתי במקום דוטים אלה היו יכולים להיות עכבישים ערפיליים או אלות נקם או כל דבר אחר שהיה עולה בדעתך.
אם הגיבורה סתם מטורפת והוזה הכל - כמובן אין לזה משמעות, ואז זה סתם עוד סיפור על מטורף.
אם הגיבורה רואה דברים אמיתיים, אז היה מעניין אותי לדעת עוד קצת על זה. הסיפור נגמר מהר מדי ללא שום נסיון לפתרון ומשאיר אותי עם "הלשון בחוץ" ובתחושת: "אז למה קראתי את זה בכלל?"
ומכאן המסקנה שלי: בסיס טוב לסיפור יותר רציני.