והתוספת שלי היא שכל השיחה בין השלושה ובניית היחסים ביניהם לא היתה עבורי מהנה או מעניינת, ולא ראיתי מה התרומה שלה לסיפור עצמו.

הצעות: להשאיר את הסוף הרבה יותר פתוח. מצד אחד לתת לקורא רמזים ורעיונות שתומכים בקונספירציה, כלומר להסביר איך יתכן שלמעשה כל מה שאנו רואים הוא לא יותר מתצוגה נאה של כיפת השמיים, אבל מצד שני להזהר לא "להנחית" את האמת המופרכת הזאת על הקורא מגבוה ("חי לא טועה" זה פשוט לא זה).

אחרי הכל, לכולנו ברור שהירח קיים והתרחשו עליו נחיתות, אבל אם תציג את הרעיונות בצורה יותר משכנעת עם תזה (ביזארית ככל שתהיה) שתסביר את הסיבות לקיום הקונספירציה, נוכל להשתעשע ברעיון שהדברים הם כך. באופן שבו הסיפור כתוב, אין מקום להתשעשע בשום רעיון, והסיפור מתפספס לגמרי.