א. כפי שהערתי בפתח הודעתי שלמעלה, במיוחד על מנת למנוע את סוג ההודעות שקיבלתי ממך כרגע - "לא בכולם חטאת". אף לא כיוונתי לכך שתשפר את הסיפור הקיים, מלאכה אשר, מנסיון העבר כאן ובכלל, הנה כמעט בלתי אפשרית לחלוטין לכותבים חדשים וקשה מאד מאד גם למנוסים יותר. ניסיתי לעזור לך בבואך לכתוב סיפור בעתיד.
ב. שוב, מנסיון העבר עם כותבים חדשים בפורום זה - הרבה מהם מתבטאים בדומה לך בסוף דבריך (קרי - הסיפור בסדר, אתם אשמים). האמן לי - לאף אחד אין אינטרס להשפילך, לשנוא אותך, ללעוג לך וכולי. מטרתנו היחידה היא לעזור לך, אבל - בדרך *שלנו*, ע"י ביקורת אמיתית, קשה ונוקבת. אני מציע לך לשקול דבריך שנית, ולנסות ליישם את הביקורות שקיבלת לקראת כתיבת סיפורך הבא.
ג. בזריזות, לטענותיך הספציפיות: 1. הרעיון לא משפיע על אף אחד? ומה עם *הגיבור*?!; 2. לא נכון, להיפך - היית יכול להדגים כיצד הוא מאבד את מאפייניו הספציפיים לטובת הקלישאתיות. שימוש בזמן הווה יכול לעזור כאן; 3. הדברים הלא קשורים הקורים ברצף, במקרה הזה, הם תחילת הסיפור, אמצעו וסופו. כוונתי היתה כללית, לאו דוקא לשימוש הספציפי במלה "ואז"; 4. רקע - אכן, נתן להסתדר בלעדיו כאן, אם כי הוא יכול היה להוסיף. הערה זו באה בעיקר לטובת סיפורים עתידיים; 5. יש הבדל גדול מאד בין קלישאה ספרותית לקלישאה קולנועית. לו היו אלה קלישאות קולנועיות בבירור - ניחא. אך, למרבה הצער, לא זה המצב; 6. מחווה צריך לתכנן היטב ובזהירות. היא יכולה להרוס סיפור. זו שלך, למשל, הפכה אותו לדמוי תרגום קלוקל.
ד. אני חושב שאדבר בשם כולם כאן אם אומר שאיננו נהנים לבקר סיפורים רעים, ודאי שלא במדה בה אנו נהנים לקרוא סיפורים *טובים*.