כסיפור - לא הבנתי מה רצתה המחברת להביע. כלומר - הבנתי מה מתרחש בסיפור, אבל אז, כשהוא נגמר, אמרתי לעצמי - נו, אז?
אופן העברת העלילה חביב, אך השפה הבעייתית מפריעה - ביחוד בחלק הראשון, בו יש בעיות רבות של חוסר ב-ה' הידיעה (האם הסיפור תורגם מרוסית, במקרה?) ושיוך מין ("הצמא... הפריעה"). חלק מהמשפטים מבולגנים למדי ומקשים על ההבנה. המשפט הראשון, למשל: "צעדתי לכיוון התחנה על יהודה מכבי מוצפת שמש." מי מוצפת? אני-המספרת מוצפת? יהודה מכבי מוצפת? התחנה מוצפת? ואם כבר - יהודה *ה*מכבי (אלא אם כן מדובר בסגנון דיבור מאד ספציפי, שאיני מאמין אי אליו היתה כוונתך).
ראוי גם להזהר בחזרה על מילים. "צמא בנוסח *מתחכם* הכריחה (אוי!) אותי לחפוץ בברד *המתחכם* במיוחד של המקום." כל המשפט הזה הוא התחכמות אחת גדולה - הוא מסורבל, מגושם ופוגע ברצף הקריאה. פרט לכך, השימוש ב-"הכריח" לגבי "צמא" אמנם אפשרי, אך לא מזהיר, שכן זהו סוג של האנשה. האם לכך התכוונת?
עוד הכפלה מיותרת: "*החיתוך* בין קבוצת... הוא *חיתוך* ריק להפליא."
למעשה, הייתי מוותר על כל החלק הראשון של הסיפור, עד התחנה המרכזית. כל אלמנט שנמצא שם אשר חיוני לעלילה (הונולולו) יכול להופיע באותה מדה כאשר הגיבור כבר בתחנה.

הערה טכנית אחרונה: סוגריים. הדרך הנכונה להשתמש בהם היא (שימי לב כיצד הרווחים מסודרים כאן) או (שימי לב כיצד מגיעה הנקודה, או כל סימן פיסוק אחר, לאחריהם).