פורום הסיפורים :
מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar)
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
רוצים לפרסם כאן סיפורים?
ראשית, קראו את
כללי הפורום.
סרטים של אח שלך?
נכתב ע''י: מעדניה בסדר (IP Logged)
תאריך: 07:23 02/07/2002
מעט פירוט היה מועיל.
מי יכול עליי - לא יודע כל כך מה לומר... זו מבחינתי אמירה שהיא האנטיתזה המוחלטת לשנאה עצמית, אגוטריפ מטורף כזה. אבל לא אגוטריפ במובן הרע, אלא במובן של תחושה רגעית שכל העולם בידיים שלך. (המשפט מופיע גם בחלק השני - שהחרקים האלה יכולים עליו).
גניבת הארנק והבחור שטבע - רציתי להכניס איזה עיסוק בעבר של הגיבור לאור העובדה שהקטע נקרא "עבר", ורציתי שיערב בתוכו גם חוויה טראומטית וגם חוויה טובה. מצד שני, לא רציתי להעמיס פסיכולוגיה על סיפור מופשט אז המצאתי חוויה מופשט משהו. בנוגע לאיכות החוויה המופשטת... אני יחסית מרוצה ממנה, אבל לאור תלישותה המוסכמת, זה נתון בהחלט לויכוח.
אני לא מרגיש שאני יכול לומר אם זה אותו אדם בשלושת הקטעים או לא. זה מעט מעורפל בכוונה. אמנם אני התייחסתי אליו בכתיבה כאותו אדם, אבל הכותרת האמורפית אינה אמורפית לחינם - כל אחד יכול להחליט אם אלה שלושה קטעים או שלושה חלקים לקטע אחד.
עוד שני דברים שדחוף לי לומר - אני מתקומם על האמירה שהזיה, גם אם כתובה נהדר, היא בסך הכל הזיה. קודם כל כי הזיה היא לא "בסך הכל", היא משהו מאוד בעל ערך בפני עצמו, ושנית, כי סיפור הוא לא משוואה אלגברית. מותר לו, ולעתים אפילו רצוי, שלא תהיה לו "אמירה". שרק יתעסק במשהו, או בכמה דברים, או פשוט יעביר תחושות.
ובעניין אתגר קרת - כמה קיוויתי שהשם לא יוזכר. כמה כן חשבתי עליו לאורך הכתיבה - אבל לא במובן של להזכיר אותו אלא במובן של לברוח ממנו. אני תוהה אם זה מזכיר אותו פשוט כי הוא הראשון שניסה כתיבה פוסטמודרניסטית צעירה בארץ הזאת או באמת כי בקצה המוח שלי הושפעתי ממנו.
מי יכול עליי - לא יודע כל כך מה לומר... זו מבחינתי אמירה שהיא האנטיתזה המוחלטת לשנאה עצמית, אגוטריפ מטורף כזה. אבל לא אגוטריפ במובן הרע, אלא במובן של תחושה רגעית שכל העולם בידיים שלך. (המשפט מופיע גם בחלק השני - שהחרקים האלה יכולים עליו).
גניבת הארנק והבחור שטבע - רציתי להכניס איזה עיסוק בעבר של הגיבור לאור העובדה שהקטע נקרא "עבר", ורציתי שיערב בתוכו גם חוויה טראומטית וגם חוויה טובה. מצד שני, לא רציתי להעמיס פסיכולוגיה על סיפור מופשט אז המצאתי חוויה מופשט משהו. בנוגע לאיכות החוויה המופשטת... אני יחסית מרוצה ממנה, אבל לאור תלישותה המוסכמת, זה נתון בהחלט לויכוח.
אני לא מרגיש שאני יכול לומר אם זה אותו אדם בשלושת הקטעים או לא. זה מעט מעורפל בכוונה. אמנם אני התייחסתי אליו בכתיבה כאותו אדם, אבל הכותרת האמורפית אינה אמורפית לחינם - כל אחד יכול להחליט אם אלה שלושה קטעים או שלושה חלקים לקטע אחד.
עוד שני דברים שדחוף לי לומר - אני מתקומם על האמירה שהזיה, גם אם כתובה נהדר, היא בסך הכל הזיה. קודם כל כי הזיה היא לא "בסך הכל", היא משהו מאוד בעל ערך בפני עצמו, ושנית, כי סיפור הוא לא משוואה אלגברית. מותר לו, ולעתים אפילו רצוי, שלא תהיה לו "אמירה". שרק יתעסק במשהו, או בכמה דברים, או פשוט יעביר תחושות.
ובעניין אתגר קרת - כמה קיוויתי שהשם לא יוזכר. כמה כן חשבתי עליו לאורך הכתיבה - אבל לא במובן של להזכיר אותו אלא במובן של לברוח ממנו. אני תוהה אם זה מזכיר אותו פשוט כי הוא הראשון שניסה כתיבה פוסטמודרניסטית צעירה בארץ הזאת או באמת כי בקצה המוח שלי הושפעתי ממנו.
מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.