בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
שלושה קטעים
נכתב ע''י: מעדניה בסדר (IP Logged)
תאריך: 16:55 26/06/2002

1. עבר

איך תדע שקיץ? לך תדע שקיץ. מי יודע מתי קיץ. מתי זה באמת יתחיל, ואם השרב הראשון באמת ישא את הבשורה, או שמא עקמת ברומטרית קלה של האביב, ותו לא. לך תדע, אולי פשוט הוא יתחיל בתאריך הרשמי, בתאריך שהמדינה קבעה. אחרת, לך תדע. יהיו ימים שהשמש תשקר לך, ואתה תסתכל בשמים ותחשוב, "קיץ, קיץ". לא כך הדבר. החורף יסתתר מתחת לשמש. אפילו כשהקיץ בוא יבוא, סוף סוף, גם אז לא יהיה קיץ של ממש. תהא זו השמש, שתדחק את החורף לצידו השני של כדור הארץ. לך תדע.
אבל בקיץ יצאו אל האור כל היצורים הקטנים, הרכיכות, העכברים, הזוחלים והמקקים. כך תדע שקיץ. עת תצעד לעבר המטבח בשעה לא נורמלית של הלילה, תהיה עייף אך לא תירדם, תשמח אך לא תחייך, עיניים טרוטות, תרעב במקצת, תקשיב ליללות הכלב בחוץ ? ולפתע תחוש משהו דביק על רגלך היחפה. תהא זו חשופית, יהא זה תיקן. תרכון לעברו. תביט בעיני החיה המתות שלו. אולי, אם תהא מאוד עייף, ואולי, אם תהא קצת לא בסדר בראש, אולי תרחרח אותו. והריח הזה, לא הסביונים, לא הזיעה הנוטפת, לא הקפה הקר ולא הקרנבל ולא האולימפיאדה ולא הפרסומות למשקה קל תפוזים בכיכובן של הדוגמניות הקלות עם התפוזים, הריח הזה, הוא-הוא יהא הריח של הקיץ.
אולי ? ואולי לא ? תלך לשטוף בכיור האמבטיה את החשופית שנדבקה לך לרגל. בזמן שהחשופית נשטפת בכיור, ואיתה הריח של הקיץ, תרגיש פתאום את הזיעה על כל הגוף שלך, ובפרץ ספונטניות תתיז על עצמך מים. כי למרות הנוקשות שלך, ולמרות העייפות שלך, הקיץ עשוי להוציא ממך משהו ספונטני, משהו שלא יזרוק חשבון לאף אחד, לא לקיר ולא למים בכיור. פעם, תיזכר נוגות, בעבר הרחוק שלך, עבר רחוק כל כך שיקשה עליך לזכור אותו בכלל, עבר מרוחק מכל עבר, עבר שלא תבין איך ייתכן שבכלל חיית אז, בעבר הזה, תיזכר, הזעת כמו משוגע. תיזכר שזה היה בקרנבל בריו. תיזכר שהיית בסך הכל בן 15, ושכבר הסתובבת לבד בעולם, במקומות כאלה. אז תיזכר שהזיעה האמיתית דוקא לא נשפכה על רחבות הריקודים, אלא כשרדפת אחרי המניאק שגנב לך את הארנק. אחרי זה, תיזכר, כולם ירדו לחוף, כל החבר'ה, וכמה אפילו נכנסו למים, בגאות הזאת. פתאום, משום מקום, יכה בך הזיכרון הנורא מכל: אחד טבע.
אחרי זה תלך שוב למטבח, לחמם לך שוקו. הלילה, אפילו שחורף, יביא איתו איזה מעדן חלב מסוג שהוא. את הכוס אולי תדחוף למיקרו ? ואולי פשוט תרתיח חלב על הגז ? וכך תשב לך, מפעיל מזגן, ותנהג כאילו שחורף. כך תדע שקיץ.
אולי עוד תצלצל למישהו, אפילו שיהא זה אמצע הלילה, רק כדי לשמוע את הצעקות האיומות. "מה אתה מצלצל בשעה כזאת", הוא עשוי להגיד לך ? אבל קרוב לודאי שהוא לא יגיד. הוא הרי ידע כבר על המצב שלך. יותר סביר שהוא יגיד לך "מה קרה? הכל בסדר?". ואתה תצחק ותגיד שכן, הכל בסדר, אבל משהו בקול שלך לא יישמע בסדר כל כך. "תגיד", הוא ישאל, "לא התחיל לך שוב ה...". אתה תרגיע אותו ? "לא, מה פתאום. אני כבר מזמן מחוץ לעניין הזה. זה שייך לעבר". עד מהרה, יונח הטלפון על כנו, ואולי גם השוקו, אחרי כל העמל, יישפך לתוך הכיור.
אם תביט למטה ? למרות שבטח לא תביט ? תראה דבר מדהים: כבר לא יהיו לך רגליים. נכון, בעבר הקרוב, לפני רגע ממש, שטפת מרגלך את החשופית, אבל בליל הקיץ החם מכל חם הזה, יכרסמו חרקים קטנים את הרגליים שלך, עד העצם. זה לא ייקח להם המון זמן. גם את העצם הם יאכלו, ואם תוריד את הראש לא יהיה שם כלום למטה. מאזור החלציים הם יימנעו, כדי לאפשר רבייה סדירה ולא לפגוע בתהליכים אבולוציוניים, כך שאם תרצה ? למרות שבטח לא תרצה ? תוכל להיות אבא. ואם יקשה עליך ללכת, תוכל להשתמש באבריך המוצנעים כתחליף לרגליים.
בדרך חזרה מן המטבח אל המיטה, כמו משהו משמים יכה בך, ירוקן ממך את כל כוחותיך, ותחשוב, די. די, תחשוב. משהו לא טוב יקרה לך אז, משהו רע מאוד יקרה לך ? תחושה חזקה מאוד של שנאה עצמית תתקוף אותך, תחושה בלתי נשלטת ובלתי מרוסנת של חוסר ערך תכה בך, משהו שלא מהעולם הזה יכאיב לך, ולרגע קט, אחד, פשוט לא תוכל לזוז. מאמץ עילאי יידרש ממך כדי להחזיר את הגוף לתנועה, אבל הוא יחזור לתנועה במלוא המרץ, איכשהו. הוא יזוז כמו חדש, איכשהו. כך תדע שקיץ.
איך תדע שקיץ?
אחר כך תשכב במיטה וכל התחושות הרעות יעברו. תכבה את מנורת הלילה ותכסה עם שמיכת הפוך העבה ? שריד לחורף שעבר ? את כל הגב. השמיכה תשמור על גבך מדקירות הסכין של החושך, אך העורף יישאר חשוף. בתוך כל החום הזה, המהביל הזה, תחוש על עורפך החשוף פתאום עוד יצור, עוד זוחל לילה קטן. קטנטן. יהא זה פרעוש. תחשוב מיד שצריך לרסס פה, או שצריך לעשות פה ריסוס, אך במקביל תחרד לדמך, ותכה בפרעוש בידך הבוטחת. הוא ימות במקום, שעה שכל זכר לשמץ תחושה רעה יחלוף, וסוג של אושר יבוא. תסתכל על ידך המגואלת דם פרעושים בעיניך שיתרגלו כבר לחושך, ותחשוב, מי יכול עליי. מי כבר יכול עליי. איש, תענה לעצמך, אינו יכול עליי. כך תדע שקיץ.


2. הווה

עכשיו, ממש עכשיו, ברגע זה, בשניה הזאת, על השעון, על הטיימר, פונקט, בדיוק, בול, בלי מחסומים, בלי לחשוב, עם מודעות עצמית מסוימת ועם נעלי ספורט חדשות, אתה צועד לתוך הקומה ה- 12. בקומה זו שוכן המשרד שלך, הבית השני שלך. אתה נכנס, אומר שלום לכל האנשים, העובדים האחרים, והם מהנהנים בבעתה מסוימת. אתה כבר רגיל לבעתה הזאת, זה קורה ככה כבר כמה זמן. השמועה מלחשת במסדרונות שאתה קצת עקום, לא נורמלי. שמשהו קורה איתך, וזה משהו לא טוב. עם זאת, היום נדמה שהם מבועתים יותר מבכל יום רגיל. העיניים שלהם ממש פעורות כמו עלי כותרת, והם בוהים בך. משהו לא בסדר, אתה חושב. משהו פה פשוט לא בסדר.
אתה הולך, וממש עכשיו, כמו שאתה הולך, אתה עובר ליד המזכירה שלך. היא, ממש עכשיו, מדברת בטלפון, ועם היד הפנויה מסמנת לך "שלום". היא לא מסתכלת עליך, ולא שמה לב לדבר המוזר שכל העובדים האחרים שמים לב אליו. אתה נכנס למשרד שלך בקצב רצחני, מתיישב עם הכיסא המסתובב שלך, ומתחיל לבדוק מה לא בסדר.
מרים מראה מן השולחן. הפנים שלך לא מוכתמות כרגע בשום דבר. הן נקיות מכל רבב. אתה פוסל את האפשרות הזאת.
מריח את בית השחי שלך. שמת דאודורנט. גם זה לא הדבר שמרתיע את כולם.
מניח ידיים על הראש. השיער במקום.
מניח ידיים על המותניים.
או-או.
עכשיו, כרגע, ברגע זה ממש, בדיוק, על השנייה, על השעון, אתה שם לב שאין לך רגליים. רק חרקים קטנים מסתובבים שם במקומן, מטיילים ומדגדגים אותך ואת אברי הרבייה שלך, שתודה לאל, נמצאים עוד במקום. אם אתה רוצה להיות אבא ? למרות שכרגע אתה לא רוצה ? אתה עדיין יכול.
מצד שני, העניין עם הרגליים ממש לא טוב. אתה מרים את הראש ומבחין בשובל דם המשתרך אחריך עכשיו. בכל מקום בו הגוף הנכה שלך הולך, הוא מדמם את עצמו למוות. זה מסוכן, אתה חושב. החרקים האלה, כך נדמה, ממש יכולים עליך. יש לך מעט מאוד זמן לחיות, ועוד פחות זמן לנסות ולהחזיר את הרגליים שלך למקומן. אתה צריך מישהו ממש חכם להיוועץ בו.
אתה מתקשר לאדם הכי חכם שאתה מכיר. "שוב אתה?", הוא שואל. "תשמע, מילא שאתה מטריד אותי באמצע הלילה, אבל באמצע יום עבודה? זה כבר עובר כל גבול, באמת". אתה מסביר לו שמשהו לא בסדר, מאוד לא בסדר, שחסרות לך הרגליים. "תגיד", הוא שואל, "הפסקת עם הכדורים, נכון? אתה נותן להכל לחזור אחורה". איזה כדורים בראש שלו, נו, הוא מזכיר לך שוב את העבר שלך, אבל אתה נמצא בהווה נורא, הווה שהוא קשה יותר מכל עבר, הווה מסוכן ומפחיד. לראשונה בחייך, בהווה המתמשך הזה, אין לך רגליים. "אני מבין שנדמה לך שאין לך רגליים", הוא אומר, "אבל פעם גם היה נדמה לך שאתה צ'ה גאוורה, והסתבר שאתה לא". שוב אתה מסביר לו שכל זה שייך לעבר המוכתם שלך, אבל ההווה הרבה יותר גרוע, שהחרקים האלה ? אתה אפילו מציין באוזניו מאיזה זן הם בדיוק ? אוכלים לך את הרגליים. "שמע", הוא מתרצה לבסוף, "אני מכיר את הזן הזה של חרקים. אלה חרקים מדברים, ואם תדבר עם אחד מהם, תעשה לאחד שיחת נפש, אולי הוא ישתכנע שאתה צריך את הרגליים שלך, וישכנע את כל האחרים להקיא את הרגליים שלך החוצה". אתה לא ממש יודע מה לומר, זה נשמע לך קצת לא הגיוני ואפילו מטורף, אבל תמיד שווה לנסות. וזה האדם הכי חכם שאתה מכיר. אתה מודה לו, ממש עכשיו, וחש הביתה, לנסות לתפוס שיחת נפש עם אחד מיצורי הקיץ האלה.


3. עתיד

פעם, בקיץ לוהט אחד, כשכל המזגנים דלקו והשמיים האירו בצהוב בוהק של שמש, שוחחת עם חרק. זה היה בימים שאנשים עוד היו טובי לב, שהגלידה עוד היתה טעימה, שהיתה סיבה לקום בבוקר. זה היה בימים שהדולר עלה, וכל הילדים הקטנים נשארו בבית, כי לא היה כסף. זה היה בימים שלפני מלחמה. כולם חשבו שרע להם, ולא ידעו כמה טוב להם בעצם. אישית, זה היה בימים הקשים שלך, או קצת אחרי הימים הקשים שלך, בתקופת ההתאוששות. בדיוק חזרת אז הביתה, בלי רגליים, ותפסת איזה חרק קטן שגר באזור המפשעה שלך, לשיחה.
"שמע", אמרת לו, "רדו מהרגליים שלי".
"לא רוצים", אמר.
זה היה בימים שעוד היה לך קורטוב אומץ, אז המשכת להיאבק. "רדו", אמרת.
"לא רוצים", אמר.
איך בעצם יכולת לשכנע אותו? לא יכולת לשכנע אותו. לא היתה שום סיבה בעולם, בימים ההם, שהיתה מורידה את החרקים הקטנים מהרגליים שלך. לא יכולת לעשות שום דבר.
"שמע", התעקשת, "אני צריך את הרגליים האלה, אז תקיאו אותם החוצה ותנו לי להמשיך לנהל את חיי כרגיל, אתה מבין אותי?".
"לא רוצים", דבק החרק בשלו.
"בחייך, חרק", ניסית לשנות כיוון ולדבר ללבו ? זה היה בימים ששיחות נפש היו באופנה, והפסיכולוגים עשו המון כסף ? "אתה מוכרח להבין גם את הצד שלי. איך אתם, החרקים, הייתם מרגישים אם לא היו לכם רגליים?". נדמה היה לך שהוא סימן לך, עם המחושים, להסתכל למטה, וכשהסתכלת ראית שבאמת לא היו להם, לחרקים מהזן הזה, רגליים. מיד הבנת שאת כל מה שהם עשו לך הם עשו בתור נקמה, כי לא היו להם רגליים. "אז זה כל מה שזה?", שאלת אותו, "נקמה?".
"לא רוצים", ענה.
בתחילה לא הבנת ? זה היה בימים שהיית קצת קשה תפיסה. "מה זאת אומרת לא רוצים?", שאלת.
"לא רוצים", ענה.
"למה אתם לא רוצים?", שאלת.
"לא רוצים", ענה.
"זאת לא תשובה רצינית", אמרת.
"לא רוצים", ענה.
"תגיד, מה יש לך?", שאלת.
"לא רוצים", ענה.
"אתה סתם משגע לי את השכל?", התרגזת, ובאמת שלא הבנת מה הוא רוצה ממך.
אבל אז האזנת היטב לקולות החרקים, שטיילו על מפשעתך. כולם צעקו, ללא כל הקשר נראה לעין, "לא רוצים, לא רוצים". הבנת פתאום שלמרות מה שהאדם הכי חכם שהכרת אמר, החרקים האלה לא באמת ידעו לדבר. הם ידעו רק לומר "לא רוצים", והחרק שדיברת אליו בכלל לא הבין אותך. לעזאזל, חשבת, זה אבוד.
נו, מה? בסוף הסתבר שהחרק כן הבין אותך ? אחרי הכל, זה היה בימים שכולם הבינו אחד את השני הרבה יותר טוב ? ואפילו השתכנע. לאט לאט הקיאו כל החרקים את הרגליים שלך בחזרה למקומן, טיילו מן הרגליים שלך אל הרצפה, עזבו את הבית, עזבו את הארץ, עזבו את חיי הרווקות והניחו לך לנפשך. והכל הסתדר. הכל היה בסדר. הכל היה בסדר כל כך, שהרשית לעצמך, ככה פתאום, להיסחף להרהורים על עתיד טוב יותר. חשבת על איך תקבל קידום בחברה שבה אתה עובד, בעתיד הקרוב, וחשבת על איך שיהיה שלום, בעתיד הלא-יותר-מדי רחוק, וחשבת על איך בעתיד הממש-ממש רחוק אנשים אפילו יחיו על הירח.
ואז, כשהרגשת ממש טוב עם כל העתיד שלך, נזכרת להסתכל על השעון. השעה כבר היתה מאוד מאוחרת. יום נוסף עבר. הסתכלת על הרגליים שחזרו אליך, הסתכלת על הגוף השרירי שלך, והבנת שאפשר לחזור לישון. הלכת למיטה, רגוע, שקט, ונרדמת מהר. מי יכול היה עליך אז? איש לא יכול היה עליך אז. בימים הטובים.



נושא נכתב על ידי נשלח
  שלושה קטעים מעדניה בסדר 16:55 26/06/2002
  כבר הרבה זמן... alonwho@what 05:23 27/06/2002
  החלוקה שלמקו 07:07 27/06/2002
  משהו מוזר לי כאן NY מאושר 07:06 27/06/2002
  אני מאד אהבתי את הסיפור. ג'יי האמיתית 09:13 27/06/2002
  הערה של סקרנות יולי 13:45 27/06/2002
  תראו, אני עדיין לא בטוחה ג'יי האמיתית 14:01 27/06/2002
  ההבנות שלי? שלמקו 05:07 28/06/2002
  *כתוב*, לא רשום. אבישי 10:00 28/06/2002
  ההבנות הלא מובנות שלי :) ג'יי האמיתית 04:35 29/06/2002
  ההבנות שלך מעניינות. אבישי 16:38 29/06/2002
  אז לדעתך Rene 08:31 30/06/2002
  אחרי שגרתי שנתיים בתל אביב, ג'יי האמיתית 08:36 30/06/2002
  הנה, הנה באתי מעדניה בסדר 16:58 01/07/2002
  באת! ג'יי האמיתית 02:01 02/07/2002
  סרטים של אח שלך? מעדניה בסדר 07:23 02/07/2002
  זה לא ממש רלוונטי :-) ג'יי האמיתית 07:58 02/07/2002
  לא לא אבישי 13:11 02/07/2002
  מישהו קרא את ארוחה עירומה?[[ל''ת]] alonwho@what 02:11 03/07/2002
  התחלתי לקרוא לפני מספר ימים..למה?[[ל''ת]] Rene 04:44 03/07/2002
  אה, כן, אה... מעדניה בסדר 07:16 03/07/2002
  זהו! NY מאושר 01:01 04/07/2002
  ויש רק לציין מעדניה בסדר 11:02 05/07/2002
  RE: שלושה קטעים יעל 00:27 28/06/2002
  ביקורת אבישי 02:25 28/06/2002
  לא ממש ביקורת Rene 06:13 30/06/2002
  RE: שלושה קטעים אני בי סקסואלית 10:36 16/08/2002
  אם נתעלם מהטענות הקונקרטיות שלך לשלמקו לא ממש אכפת. רואים? 01:08 18/08/2002
  RE: אם נתעלם מהטענות הקונקרטיות שלך אני בי סקסואלית 13:52 18/08/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.