פסיכולוג יקר.

שלום.
זה אני ג'רי. הסכיזופרני האהוב אליך.
אני לא יודע למה אני כותב את המכתב , הרי ככלות הכול באמת נרפאתי.
אני מאוד מקווה שמכתב זה לא מסמן נסיגה במצבי. אני לוקח את כול התרופות שרשמתה לי ומקפיד על חשיבה חיובית.
רציתי להודות לך שריפאת אותי ממחשבות השווה שרדפו אותי!
הרעיון היה אתי מאז שהגעתי לכאן. הייתי כול כך משוכנע שחיזרים אכן קיימים שבהתחלה התנגדתי, וסירבתי לכול עזרה ממך. כמה טיפש הייתי! כמה זמן אבד!
אני מודה לך מקרב לב על היחס החם והתומך, ועל זה שהייתה לצדי, לאורך כול שלושת שנות הטיפול הארוכות.
הדרך הייתה קשה ומלאת מהמורות, ורק בזכותך הצלחתי להגיע לסופה, ולהיות בריא שוב.
מכיוון שחיזרים אינם קיימים, עבודתי כאן חסרת תכלית, ואני מתכוון לחזור הביתה בקרוב. ספינת החלל שלי כבר בדרכה לכאן, ממסלולה סביב צדק , וכאשר מכתב זה יגיע אליך אני כבר בטח יהיה רחוק מכאן.
דוח המחקר שלי יהיה אכזבה גדולה בעולמי. היה לנו תקוות גדולות, שבעולם זה נוכל למצוא סוף, סוף גזע תבונתי שיהיה מעוניין לחלוק טכנולוגיה, ולהשתתף במחקר החלל שיוזמים מדענינו.
אבל, כפי שאמרתה לי, מתקוות שווה צריך להיגמל, כמה קשה שזה לא יהיה.
מצחיק.
אני כותב מכתב זה, ובאותו הזמן ברור לי, כמו אור השמש, שאינך יותר מהזיה . אינך קיים, חייזרים אינם קיימים.
אני יודע זאת ומאמין בזה בכול לבי, ובכול זאת אני כותב את המכתב.
אולי בכול זאת יש נסיגה מסוימת במצבי?
הכנתי מראש מלאי תרופות, כך שבזמן טיסתי הביתה לא יהיה ללא טיפול.
אני אתגעגע אלך דוקטור, אלך ולכול שאר צוות המרפאה.
אבל הזהרת אותי נגד געגועים להזיות, ולכן אני יהיה חזק ולא ישבר.
אני בריא, ואני מודה לך על כך.
היה שלום
למרות שגם לא הייתה קיים.

ג'רי.