ג'י ברוכה הבאה למועדון התת-מודע... שהדברים המציקים הם התחושות שלא עוברות כראוי... והמשפט שאת רוצה לומר מבעבע כחומצה מאכלת בבטן.


אני אנסה להעיז קצת...
ההתחלה בעייתית ולא ממוקדת בהתייחס לאמצע הסיפור שמרמז על מצב אחר לגמרי. לדעתי, יש שוני בין חלב הנר בתפיסה לבין נהר של שעווה. משום מה, נדמה לי שחסר כאן שלב, או אולי שלב השעמום התמוסס מול משהו אחר שרצית להגיד. ההתמודדות מול משהו משותף שמקרב בין שניהם יוצר מצב של ציפיה משני מכיווני ראיה שונים. את זוויות הראיה האלה צריך לפתח, להבין מהיכן באה האהבה הזו ולמה היא כל-כך משכרת את נועם ולמה נעמי נמשכת אחריו.

האם ההסחפות מפריעה לה?
האם איבוד השליטה מפריע לה?


אין ספק שנוצר כאן תהליך של התעוררות והתחדשות... אבל בסופו של דבר איני יודע מי החדש ומי הישן... מי באמת יצא שונה מהנהר.

ושאלה אחרונה, מה היא רואה בו בעצם?