בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
נהר
נכתב ע''י: ג'יי האמיתית (IP Logged)
תאריך: 15:00 17/06/2002

קשה לי לומר אם אני אוהבת את הסיפור הזה או לא, אבל הוא "כתב את עצמו" היום, אז חשבתי שזה לא יהיה נורא לפרסם אותו בפורום הרעב לאחרונה. קראתי לו "נהר" אבל אני לא מרגישה שזה שם טוב במיוחד למעשה ממש אין לי רעיון לשם.




"איי!"
"ששש... אל תצעקי. זה כואב רק בהתחלה."
"זה שורף לי."
"זה שורף נעים."
נועם ונעמי ישבו בבוסתן של בית האבן וטפטפו שעווה על כפות ידיהם. הם לקחו נרות חנוכה, הדליקו אותם ונתנו לחלב החם לטפטף על ידיהם. נועם כבר עשה את זה פעמים רבות. זה כאב אבל רק קצת, ואחרי שכל היד כוסתה בחלב צבעוני הוא היה מקלף אותו. הצד השני היה חלק והיה אפשר לראות בו חריצים עדינים של קווי הידיים.
"זה קו הרגש," הוא אמר והצביע על וריד כחלחל במקשת השעווה ההפוכה.
נעמי התבוננה בכף ידו והשוותה בין קו הרגש על פני היד, לבין השתקפותו הכחלחלה.
"עכשיו תורך," אמר נועם ובאצבעו הטווה את הקו על כף ידה. "אין לך מה לפחד..."

אבא של נועם היה תמיד חוזר מאוחר, וההורים של נעמי גם. הרבה פעמים היא היתה כבר נשארת לישון אצל נועם. היה להם את כל הזמן שבעולם לעשות כל מה שרצו. אבל בסוף זה התחיל לשעמם אותם לטפטף חלב ונועם התרגז שנעמי מלכלכת את ריצפת הבוסתן. השמש כבר החלה עושה דרכה מערבה כאשר הם יצאו לטייל בואדי "הנעלם". באוויר עמד ריח מתוק של פריחה ופירות, וקרני השמש ריצדו בין העלים. הם פילסו את דרכם לאט בתוך הצמחייה הסבוכה.

"בוא נעמיד פנים שאנחנו מטיילים בארץ לא מוכרת," הציעה נעמי.
"אין לי כח למשחקים של ילדים," אמר נועם בזעף.
"אז מה אתה כן רוצה?"
נועם לא ענה לה ונעמי החליטה שהם כן חוקרים. הם חוקרים שיוצאים לגלות ארצות חדשות.

הדרך התפתלה מטה כשלפתע שני החוקרים הגיעו לחבל ארץ לא מוכר. בינות סלעים שחורים וגבוהים הם ראו נהר זורם, וצבעו לבן. החוקרים ירדו אל הנהר והביטו בנוזל הסמיך שזרם בנחת בתוכו. ציפורים צבעוניות עופפו מנתרות בין הסלעים. נעמי התבוננה מהופנטת בציפור בגווני כתום שניקרה בגזע עץ כחול, מעבר לנהר.

"אני נכנס לנהר," אמר נועם וזרק את הסנדלים הצידה. הוא טבל את כף רגלו בנהר וההבעה שנפרשה על פניו העידה על הפתעתו. הוא הוציא את כף רגלו והנוזל הלבן נשאר דבוק לה! הוא דדה מקפץ לעבר נעמי שמהרה לשלוף זכוכית מגדלת מיוחדת שיכולה לזהות חומרים שונים.
"זה דבק," אמרה נעמי.
"לא, זה לא דבק. זה חלב, כמו חלב של נרות." אמר נועם. "תראי, את יכולה לקלף אותו ממני."
נעמי נגעה בשעווה החלקה ואצבעותיה החליקו סביב קרסולו של נועם.
"נהר של חלב... את קולטת?"
נועם הוריד את הבגדים והניח אותם על סלע שחור שהזדקר סמוך לגדת הנהר. נעמי היתה נבוכה, היא קברה את ראשה בין ברכיה. נועם צחק.
"זהו. את יכולה להסתכל. אני כבר בפנים."
נועם ישב בתוך הלבן וכל גופו בהק. הוא הרים למעלה יד מצופה בשעווה. נשען לאחור והראה לה רגל. הוא אפילו קם לרגע, ולמרות שנכנס עירום כולו, כעת ציפה את גופו קרום לבנבן.
"בואי פנימה, זה נהדר!"
"אני אחקור את הנהר מכאן," אמרה נעמי מבויישת.
"תפסיקי לשחק לרגע ופשוט תנסי. זה... מדהים כמה שזה חלקלק."
נעמי התקרבה.
"נראה לי שכדאי שתצא. זה תכף ידבק אליך ככה שלא נוכל לקלף את זה. יש לנהר גם ריח משונה," אמרה נעמי, אבל לעצמה חשבה שזה דווקא ריח נעים... כמו של עוגה…
אבל נועם צחק. הוא צחק וצחק. והוא לא רצה לצאת.
"בואי פנימה נעמי," נועם קם ואחז בידה מושך אותה פנימה.
"לא..."
"נו בואי."
"אבל..."
"תורידי את הבגדים. אני לא אסתכל. מבטיח."
נעמי נשארה בחולצה ותחתונים פרחוניים. היא נכנסה לנהר במהירות. התחושה של החלב על עורה היתה... מוזרה. גם נעימה. במורד הבטן נעמי חשה חרדה קלה.
"זה כמו לשחות בתוך פודינג וניל," נועם אמר שוחה סביבה במעגלים. נעמי לא אמרה דבר. העיניים הירוקות שלו זהרו בשמש השוקעת. היא חייכה אליו. הם יכלו להיות זוג חוקרים פעם. לצאת לטיולים ארוכים. אפילו עם הילדים.
נועם נעלם. היא הסתובבה מביטה בדאגה מצד לצד. ואז הוא עלה מתוך השעווה ותפס את המותניים שלה בזרועותיו. נעמי קפצה. הפנים שלו היו מלאים בחלב.
"אמה אי אי!" הוא אמר.
"אתה דפוק..." נעמי אמרה והחלה מקלפת את החלב מהפנים שלו. מסביב העיניים שלו. מהפה שלו. ובאותו זמן שהיא ליטפה את פניו, מנקה אותם, ידיו ליטפו את אותה. נעמי רעדה.
"אני יוצאת," היא אמרה.
היא הסתתרה מאחורי סלע שחור משונן וקילפה את השעווה. השעווה נשרה מגופה בקלילות. אחר כך היא התלבשה. ברקיע כבר היה ניתן לראות כוכבים.
"נועם, צא ובוא נלך. נחזור... לחקור מחר," היא אמרה בתחינה. הנהר זהר בלבן ובעבע בריח וניל. הציפורים נעלמו ודממה עמוקה השתררה בארץ החדשה.
העיניים של נועם היו אפלות כעת וקולו נמוך:
"תלכי נעמי פחדנומי, אני כבר אחזור. אני אפגוש אותך בבית. ממילא אני לא יכול להתלבש כשאת עומדת ומסתכלת עלי... נכון?"
נעמי פנתה ללכת. היא עזבה את הסלעים השחורים המשוננים שכעת נראו מאיימים. היא עזבה את נהר השעווה. היא עזבה את הארץ החדשה והמפחידה וטיפסה במעלה ההר. אט אט הסבך הפך מוכר וקולות אנושיים הגיעו לאוזניה. היא חכתה לנועם בבוסתן, מדליקה את הנרות שנותרו כדי להאיר את הערב.

לבסוף נועם חזר והוא נראה לנעמי בודד יותר מתמיד. הוא לא אמר לה כלום רק נכנס לבית, נשכב על הספה בסלון ונרדם. אבא שלו חזר לקראת חצות והחליט להשאיר אותם לישון בסלון. הוא עזר לנעמי לסדר את המיטה המתקפלת לצד הספה ושטף את הכלים במטבח. נעמי שכבה בחשכה והאזינה לקולות של הלילה... היא לא התגעגעה הביתה שלה אבל היא היתה עצובה. הנשימות של נועם היו סדורות ורגועות אך כשהסתובבה והביטה בעיניו גילתה שהן פקוחות. הם הביטו אחד לשני בעיניים, כמו בתחרויות שהיו עושים כשהיו ילדים. אבל אחרת. נעמי הושיטה יד מהוססת והסירה מהלחי של נועם פיסת שעווה שנותרה דבוקה אליה. היא המשיכה להסיר פיסות שעווה בלתי נראות גם מהשיער שלו עד עלות השחר.



נושא נכתב על ידי נשלח
  נהר ג'יי האמיתית 15:00 17/06/2002
  חלב שלמקו 02:21 18/06/2002
  הם אמורים להיות ג'יי האמיתית 08:15 18/06/2002
  אני דווקא נהניתי אבישי 13:20 18/06/2002
  אני אחשוב על מה שכתבת ג'יי האמיתית 15:19 18/06/2002
  כמובן. אבישי 05:55 21/06/2002
  זו רק דעתי שלי על הסיפור. ג'יי האמיתית 05:59 21/06/2002
  באמת? כמה זה עלה לי? יש הנחה לחיילים? אבישי 03:38 22/06/2002
  אבישי, לקבוע לך תור בבית אבות? alonwho@what 01:08 19/06/2002
  תחושת החמצה...[[ל''ת]] alonwho@what 01:10 19/06/2002
  אוף, האנטר המחורבן... alonwho@what 01:24 19/06/2002
  תודה, ג'יי האמיתית 08:21 19/06/2002
  סתם מחשבות... alonwho@what 01:24 20/06/2002
  נא NY מאושר 02:22 20/06/2002
  אני לא ממש יודעת מה דעתי על זה יעל 13:33 22/06/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.