להאכיל את הקוראים בכפית. (בהקשר של הסברים על מה שקורה)

מוזכר שחפיסת הקלפים ניתנה לקודם ע"י האב.
מוזכר שהאב תמיד מנצח כשהוא משחק עם הקלפים.
נרמז שהאב מכיר את הקוסם.

אפשר לספר שהאב הוא קוסם מתחיל.
אפשר לספר שהחפיסה מכושפת.
אפשר לספר שצ'יקו כועס על האבא מסיבה זו או אחרת.
אפשר לספר שצ'יקו שיחרר את הקלפים מכישופם והם קיבלו עצמאות.
אפשר לספר שדינה שמעה פעם מהאב שהמלכה השחורה היא שליטת החפיסה.
אפשר לספר הרבה.

השאלה היא (והיא לא נשאלת בציניות חלילה) אם לא עדיף להשאיר משהו לדמיונו של הקורא.
האם הסיפור באמת יהיה יותר טוב, אם כל מה שאפשר לספר, אכן יסופר?