לא להאריך. הערפול והקיצור רק מוסיפים לאווירת האימה, המצויינת ביותר. הייתי אומר שזה סיפור בסגנון סטיבן קינג, אם הייתי יודע איך בדיוק נראה הסגנון הזה. אבל הסיפור קצר, קומפקטי, לא טורח לגלות את הפרטים החשובים (בניגוד לפרטים הלא חשובים, שנמצאים שם כמה שרוצים אותם), ושומר על האווירה המפחידה. האינסטינקט הטבעי שלי היה לומר שצריך לקצר עוד, אבל אני לא יודע איפה.

אבל כן, חוסר התגובה שלה למוות של דג הזהב נראה קצת... מטריד. ואם הכוונה הייתה להראות איך היא הייתה מספיק חסרת לב (no pun intended), מה שאפשר לה לתכנן אח"כ את הכל, זה לא מוצלח- זה סתם צורם.