כיוון שנתת לי לקרוא את הסיפור בדרך... לסדנה. והנה התמזל מזלי לקרוא אותו שוב. הצלחתי לגבש דיעה יחסית סבירה, על מה שהפריע.

הפעם אנסה להיות יותר ברור, מהפעם שעברה.

לסיפור יש לעתים קצב טוב ומותח, ולפעמים משתרך קצת יותר מדי. הקטע הראשון בעייתי מבחינתי, כיוון שהוא ארוך ביחס לחלקיו אחרים, ובעיקר ביחס בין התאורים שאת מתארת לבין התקדמות העלילה במקטע הזה.

את התחלופה בין המקומות את עושה בצורה מצויינת, אבל הנה הגענו לעוד נקודה בעייתית, וזו המלכודת שדיברת עליה מקודם. כשאת משתמשת במילה *חולמת* ישר אחרי החלפת המיקום, את מביאה את הקורא להנחה הפשוטה שאכן התרחש חלום. מה עוד, שבאותו מקטע, היא מספרת לחברים שלה על החלום המוזר. השימוש שאת עושה בספר "שר הטבעות" אומנם אמור לבטל את ההנחה הזו, אבל יכול להיות שהוא עושה פעולה הפוכה ומטמיע אותה.

אבל, הנה עוד מחמאה אחת, הצורה שבה הבדלת את הדסה משאר החבורה בשלושת המקומות... הוא לדעתי המפתח החשוב בסיפור... ולא הטשטוש - האם חלמתי, האם הייתי. האם אני, אני ? כלומר, פעם היא גמדה שמתייחסים אליה בכבוד, ופעם היא בת למשפחת חסידים, ופעם היא אשת חתול שמגדלים אותה בנפרד. זהו מוטיב מצויין שדרכו תוכלי להגיע לסוף טוב יותר! (אלא עם כן לא התכוונת לזה... ואז זו פדיחה נוראית!)

ושוב, החלק האחרון הוא ארוך, מרחיק יותר מדי מהמטרה של הסיפור. (הפואנטה צריכה להתקרב, לא להתרחק) וכיוון שהמעבר בין הטיול, לפן הגלקטי, נעשה שוב בצורה מצויינת, אין סבלנות לנבור בפרטי מלחמה סתמית, שסופה ברור, כשאנחנו מחכים לתשובה... מה גורם למעברים האלה.

בכל מקרה, נהנתי לקרוא אותו, אחרת לא הייתי קורא אותו פעמיים.