בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
טוליק
נכתב ע''י: ange noir (IP Logged)
תאריך: 12:58 03/06/2002

רק לפני הכל תודה לנעמי שהערה מקרית שלה בסדנה על סיפור אחר שלי עוררה אותי לכתוב את הסיפור הזה ועל העזרה בהגהה אחר כך.
Fire at will

-X-

_טוליק_
יצא לי לפגוש, במהלך חיי, מאות טיפוסים אנטיפתים שמתעבים את כל שוכני היקום - אבל טוליק הוא הגדול, הזאבי והמבריק שבהם. אני לא זוכר בדיוק מה היה התאריך כשפגשתי אותו, אבל אני זוכר את הנסיבות. הישוב של M3 כבר היה שם כבר כמה שנים טובות, הכרכים האדירים הושלמו זה מכבר והאוכלוסיה החלה להתבסס. זה עולם נוח למדי בסך הכל - הוא נוצר מאפס כדי לשכן את המיליארדים שהצטרפו לברית בזמנו וכמה מליונים שחיפשו מקום חדש. אני הייתי אחד מאלו. הייתי על הפלנטה רק כמה שבועות, חי על שארית המענק שקיבלתי עם שיחרורי. נהגתי לשוטט הרבה: לחיות עם חורים בזיכרון זו חוויה מוזרה מאוד, והייתי צריך לבנות לי השלמות על התקופות שביקשתי לשכוח. הציעו לי לשחזר את הזיכרון שלי יותר מפעם אחת, אבל תמיד סירבתי. במידה מסוימת זה אחד הדברים שעיצבו אותי... וגם לא רציתי לזכור.
באחד מאותם שיטוטים מצאתי את עצמי בשערי נמל החלל של דרקו, העיר בה התישבתי. מי שלא ראה אותו מעולם, לא הפסיד הרבה - כמו רוב העיר היה זה מבנה כעור ופרקטי, חסר כל פרט שלא היה נחוץ לשימושו של הבניין, חסר צבע לחלוטין, והאדריכל הצליח לגרום אפילו לחלונות להיראות רע על ידי מבנה שיבוץ נוראי. אבל דבר אחד באותו מקום הרשים אותי בכל פעם מחדש, כנראה בגלל שהוא לא קשור כלל לבניין עצמו: הנחיתות. יש משהו מעורר הוד במפלצת אדירה בת מאות טונות שנוחתת בדיקנות של מילימטרים על עמודי פלסמה בוהקים שיכולים לאדות אותך בכמה מאיות השניה... פשוט מעורר הוד. עמדתי מחוץ לנמל, ניזון מהמראה המדהים של מה שהיה לא יותר מספינת מטען נוחתת, כשנתקלתי בו, מעשית - נתקלתי בו ונפלתי מעליו. הדבר הראשון שהבחנתי ברגע שהתרוממתי היו סט לבן ומבריק של שינים חדות וחשופות שהוצב לי מול העינים, גירגור מאיים שצורף רק כדי להדגיש את הכעס, ולמקרה שלא הבנתי, הוא החל לקלל... עד אותו רגע לא ידעתי שיש לי עץ משפחה כזה ענף וססגוני, שהוא הקפיד לתאר בעזרת אוצר מילים בהקף דומה. עשיתי כמה נסיונות להתנצל, מה שגרם להתיאורים להפוך לצבעונים יותר. בסופו של דבר נמאס לי - פשוט תפסתי אותו בצוואר והרמתי אותו באוויר. הוא נשך לי את היד, אני הצתתי לו את העורף; הוא נשך את היד השניה ואני עיקמתי לו רגל. הוא בדיוק עמד, כפי הנראה, לנשוך לי את האף כשצמד שוטרים שפיטרלו באזור ניטרלו ועצרו אותנו.
בילינו ביחד את הלילה בתא מעצר ובבוקר שיחררו אותנו, וטוב שכך. כשהוציאו אותנו הרגשתי כבר שעוד חמש דקות עם היצור הזה ואני שובר לאחד משנינו את המפרקת, רצוי לו. למרות זאת הצעתי לו לפגוש אותי למחרת לכוסית כהתנצלות, אני לא יודע למה, אבל הוא קיבלת את ההזמנה ברצון.
אני לא מבין את האנימו. קשה להחליט אם הם יותר מוזרים כגזע או כפרטים, וטוליק הוא בהחלט דוגמא מיצגת... כפי שהבנתי כשפגשתי אותו למחרת. לא הכרתי את העיר טוב כל כך ומסתבר שגם הוא לא. מצאתי אותו באותו בוקר מחכה מחוץ לדירתי, ופשוט שוטטנו עד שמצאנו עצמנו בבר קטן ליד נמל החלל. זה לא היה מקום מדהים במיוחד, שרפתי כבר מקומות יותר טובים וביליתי שבועות במקומות יותר גרועים, אבל הוא סיפק את הסחורה. ישבנו באיזה תאון, קנקן בירה לכל אחד מאיתנו ובלי הרבה הקדמות הוא דחף את הראש שלו לתוך הקנקן ולגם כמעט את מחציתו. הוא הוציא את ראשו כשעל פניו חיוך מוזר - אף פעם לא הצלחתי לסווג את החיוכים שלו כמו שצריך. רק כדי לא להסתכן, רוקנתי את הקנקן שלי בשלוש לגימות. הוא נעץ בי מבט מהורהר והרחיק את הקנקן שלו בכפו.
"אז..." אמר
"אז?" השבתי
"אז מה קצין בכיר כמוך עושה בחור כמו דרקו, ועוד על פני השטח." הסתרתי את ידי הימנית בבושה. אי אפשר להסיר את העדשה, סמל הדרגה שלי, לא בלי להרוג את הלובש וכל מי שברדיוס כמה קילומטרים לפחות.
"אני לא חושב שזה נוגע לך." אמרתי בארסיות
הוא הרים אפו בתנועה כמו סנובית. "אתה רואה את האוזן שלי?" אמר, והבטתי על אוזנו: חצי ממנה היתה קטומה.
"ת'שמע," מלמלתי "מצטער... אבל..."
"ת'רגע." הסה אותי, קולו היה מלא בוז "אתה, אפילו את היית מנסה, לא הייתה מצליח לפצוע אותי." הוא הכניס ראשו לקנקן שנית לגם את החצי הנותר ואז השליך אותו לקצה המרוחק של השולחן. "זה קרה לי לפני חמש שנים על החגורה בפולמאהלט. טיל חכם נכנס לי בקסדה. שיקמו לי חצי מהפנים אחרי זה, אבל את האוזן השאירו ככה לבקשתי: רציתי לזכור למה שיחררו אותי." הוא נעץ בי מבט "אז תסביר לי למה עכשיו, כשמלחמה חדשה מתחילה, משוטט לו קפטן של ספינת מלחמה ברחובות של דרקו ומתחיל מריבות עם עוברים ושבים." השפלתי את מבטי, והוא הרגיש שעלה על משהו שלא היה אמור. "ת'שמע בחור, בלי לחץ, ת'לא חייב לענות... לפחות אם קרה לך מה שאני חושב שקרה. לאבד ספינה זה קשה."
נעצתי בו מבט קר. "עזוב אותך מהספינה," אמרתי. "זו סתם קישקוש של מתכות ופולימרים... איבדתי את כל הצוות שלי כמעט, נאלצו למחוק לי חצי מהזיכרון פשוט כדי שלא אנסה להתאבד ואז חוררו את החצי הנותר כדי להחזיק אותי שפוי." הבטתי בו כמו בחבר או באויב ותיק. "ואחרי כל זה איפשרו לי לפרוש - להחזיק אותי הפך להיות בזבוז של משאבים, אני לעולם לא אקבל תפקיד פיקודי שוב, ועם המצב של המוח שלי בחיים לא היו לוקחים אותי למערך ההכשרה או למבצעים מיוחדים. עבודה משרדית," כמעט ירקתי את המילה, "העדפתי פרישה. באתי הנה כי חצי מתושבים הם דור שני והשאר חדשים, מי כבר יזהה מה אני."
"ת'שמע..." אמר בנימה מתנצלת, בפעם היחידה ששמעתי אותה ממנו. "אני לא יודע מה להגיד. קשה." הוא שיחר מה שאני חושב היה שריקה ואז חזר לנימה החקרנית והמתנאשת שלו "מי היתה הספינה שלך?"
"'חרב הזוהר'." אמרתי בלחש. עיניו נפערו, אוזניו נזקפו (גם זו הקטומה), פיו נפער והוא בכלליות היה המום. לקח לו כמעט חמש דקות להתאושש
"לא ידעתי שמישהו משם שרד." הצהיר. קשה היה לפרש את הנימה בה המילים נאמרו.
"קומץ, שבעה בסך הכל." אמרתי "בעיקר בזכות יכולות ושתלים מתקדמים. הם פשוט קרעו אותה לגזרים... אני זוכר פה ושם תמונה, לא יותר, הם דאגו שלא אזכור. אבל אתה יודע איך זה -אי אפשר למחוק לחלוטין זיכרון, לא משנה כמה טובים יהיו הטלפתים."
"יש לך תוכניות?" שאל "שכמותינו," הוא אמר, "אנחנו לא יכולים לחיות הרבה זמן מחוץ למערכת. תאמין לי ניסיתי, לא הצלחתי. בסופו של דבר אפילו הסכמתי לקחת עבודת מכתבה."
"אתה?" שאלתי כאילו הכרתי אותו שנים.
"כן, אני." אמר בגיחוך. "תיעבתי כל יום בעבודה. בסוף נמאס לי ובאתי הנה - העולם הזה כבר הופך מבוסס מאוד. קיוותי שהולכים להקים פה מליציה, הם תמיד מחפשים משוחררים."
"בחיים לא תקום פה מליציה." הצהרתי "חצי מהטבעת היא של הצי, הפלנטה הזו היא אולי המוגנת ביותר בברית. אנחנו נמצאים בשטח שיפוט של לורד עליון, זה לא הולך ברגל."
הוא נאנח "משטרה, זה יכול להיות נחמד." לקח לי כמה דקות לקלוט שהוא לא צוחק.
"אתה לא רציני?"
"למה לא?" שאל. "זה כמו הצי רק אם הרבה פחות תחום שיפוט, תקציב, וחליפות מדים שונות."
"רק שאתה צריך יכולת יחסים בין אישיים סבירה לפחות." אמרתי. "לא לי, לא לך ולא לאף אחד מהצי יש את *זה*."
"שטויות." הצהיר בתגובה. "אתה תתקבל בלי בעיות. יעשו אותך בלש תוך שנתיים ומפקח תוך עשר – שתים עשרה שנים."
"אצלך זה נשמע אפס זמן."
"זה לא?" שאל בתמיהה "אני בן שש מאות, אתה לפחות בן מאה... אני מתערב איתך כאן ועכשיו שבילית יותר זמן בבית ספר. אבל זאת לא הנקודה." אמר לי וקם ממרבצו "תנסה, תראה אם תצליח לסדר לי משהו טוב שם."
הקשבתי לעצה של טוליק. כמו שאמרתי, הוא בהחלט מבריק. האמת היא, שזה הסתדר טוב מהמצופה... לקח לי רק שנה להגיע לדרגת בלש, במחלק הרצח - לא פחות. לצערי, ולצער כל כוח המשטרה של דרקו, התפקיד היחידי שהצלחתי למצוא לו היה בארכיב הזהויות. כשימות, יצטרכו לפרק את כל הארכיב ולבנות אותו מחדש, אחרת לא ימצאו שם שום דבר. הוא תמיד השוויץ בזה. פעם אחת ניסו להסתדר בלעדיו, זרקו אותו לכל הרוחות והביאו איזה AI כבד שינהל את הארכיב. שלושה ימים אחר כך קיבלתי מטוליק הודעה לפגוש אותו באיזו מסעדה קטנה ברמה החמישית של העיר. לא יכלתי לסרב, בעיקר לא באותה תקופה - כבר הייתי כמעט ארבע שנים במחלק רצח, וכמעט חצי מההצלחות שלי הייתי חייב לטוליק. במקומות שהעמיתים שלי נתקעו עם הבירוקטיה, לי היתה גישה ישירה למאגר המידע. החזרתי לו בכל פעם שיצא לי - יש לו כישרון להיכנס לצרות אם הלשון הזאת שלו... הגעתי למסעדה באיחור קל. הוא ישב שם, ראשו תקוע בתוך קנקן בירה. ברגע שהתישבתי הוא שלף את ראשו החוצה ונעץ בי מבט מאשים, דבר שהוא הקפיד לעשות לאורך השנים. הוא חבש על ראשו את פריט הלבוש היחידי שלבש בכל חייו האזרחיים, כומתת משטרה שנטתה הצידה, חושפת את אוזנו הקטומה.
"איחרת." ציין באותה נימה אליטיסטית שהקפיד להשתמש בה כאשר דיבר עם פחות או יותר כל אחד.
"אז?" שאלתי בעודי מתישב מולו. "שמעתי שהצליחו למצוא לך מחליף."
"שטויות." השיב בזילזול. "אפילו אם לAI הזה שם ששמו במקומי היה מוח בגודל של כל מערכת השמש הזאת הוא עדין לא היה מצליח להבין איך סידרתי את הארכיון."
"ואיך אתה יודע את זה?"
"הוא התקשר אלי הבוקר וביקש ממני עזרה."
גיחכתי "אז אתה חוזר לעובדה?"
"נראה לך!?" השיב, כמעט צוחק. "אחרי שהאידיוטים האלו זרקו אותי?"
"אולי תחשוב על אחרים לשם שינוי?" נזפתי בו. "כל הקרירה של בלש בנויה על המקורות שלו, ואתה יקירי, המקור הכי טוב בדרקו."
"תסתדר." הודיע לי. "אתה תמיד מסתדר."
"אתה זוכר שאני לא שפוי במיוחד." ניסיתי לתת לו רמז עדין, "ואולי אפילו אובססיבי."
"אתה לא מזיק." השיב "אחרת לא היו משחררים אותך."
"אני מניח שאתה צודק." נאנחתי. "אבל עדין, בזמן שאתה פה משחק דוקא, בחוץ מסתובבים רוצחים חופשי כי אי אפשר למצוא את המידע הנוגע אליהם בארכיון."
"אכן, אני רואה אחד פה מולי."
"מה זה אמור להביא?"
"אתה דור ראשון, לשעבר קפטן בצי. אתה רוצח."
"במהלך כל הזמן שאנחנו מכירים." הודעתי לו "זה הדבר הכי קר שאמרת לי."
"אתה האשמת אותי בלאפשר לרוצחים ללכת חופשיים, אני משיב לך." אמר ללא שום נימה של תירוץ או התנצלות.
"יום יבוא ויורידו לך את האוזן השניה עם הגישה הזאת."
"שינסו."
"עדין לא אמרת לי למה לא תחזור לעבודה."
"קודם שיתנצלו בפני."
"ואני מניח שאתה רוצה גם העלאה בשכר?"
"יכול להיות נחמד."
"יש לי הצעה אחרת עבורך." אמרתי וחיוך זדוני עלה על פני. "אתה חוזר לעבודה, או שאני מפסיק להיות הביטוח שלך."
"מה?" התרעם.
"פעם הבאה שתמות, לא רק שלא אחיה אותך, אלא אעביר את התיק למישהו אחר. אני לא יודע, לגיא או לאיזה טירון אחר."
"אתה לא תעיז." הודיע לי.
"אין לך שום דרך לדעת את זה." השבתי ונשענתי אחורה, מרוצה מעצמי. הוא מלמל כמה קללות בשפת אימו מתחת לשפם המוזר שלו. "אז מה החלטתך?"
"אני חושב שאתה מבלף." אמר "ואני לא חוזר לפני שהם יתנצלו." שיחררתי אנחה של תיסכול והזמנתי לנו משהו לאכול. לא דיברנו עוד על הנושא, טוליק הוא מקרה אבוד בכל מה שקשור לשיכנוע. אני לפעמים חושב שאם נצטרך אי פעם לשחזר תודעה בשביל מבצר, טוליק יהיה המועמד המושלם... אבל הוא חזר לעבודה למחרת. הוא "שכח" לספר לי באותה שיחה שמהAI הוא כבר דרש שישיג את ההתנצלות, והוא קיבל אותה יחד עם העלאת שכר. לי זה בחיים לא היה עובר, אבל טוליק הוא אחד המשאבים הכי חשובים של דרקו. אני אולי נכס. נכסים אפשר להחליף, אבל משאבים חדשים זה משהו אחר.
העובדה הפשוטה היתה שטוליק היה טוב בעבודתו, אפילו מעולה. הוא ניהל את הארכיון ואת הAI שהפך לעוזר שלו כמו בסיס צבאי אנושי מהרמה הגבוהה ביותר. כל דבר היה במקומו ולקח חמש עד עשר שניות למצאו. זאת, כמובן, אם הבנת את השיטה של טוליק - ואף אחד לא הבין. כשהוא חזר לעבודה השאירו לו את הAI כדי שינסה להבין איך עובד הארכיון... הוא נמצא שם כבר כמה שנים טובות, וכל השכלתו מסתכמת בכמה אלפי קללות יצירתיות וצבעוניות ביותר, מכוונות, בדרך כלל, אל טוליק.
יום אחד, אם יצא לי, אני חייב לשאול את הלורד מה עבר לו בראש כשיצר את האנימו. כמו שהזכרתי כבר, טוליק היה דוגמא מיצגת של הגזע שלו. הוא לא היה בדיוק יהיר, או מתנשא, או סנוב, אבל איך שהוא הוא הצליח בהתנהגותו ובדיבורו להעביר את המסר לכל שאר הסביבה כמה הוא לא אוהב אותם וכמה הוא יותר טוב, חכם ויפה. דיעה נכונה חלקית - הוא באמת חכם יותר מרובנו. זה היה היתרון של הגזע שלו - הם לא חזקים ביותר, לא מהירים מאוד ובלי נאנו בוטים הם נכים למדי - אבל מעטים מאוד חכמים יותר מהם, גם עם זאת לא חוכמה "פורמלית". כעדות לכך, רבים מהם יועצים, והעצות שהם נותנים מועילות תמיד. במידה מסוימת, אפילו את השבתי לשירות אני חייב לעזרתו. הוא לא עזר מפורשות, למעשה הוא לא נקף אפילו אצבע, אבל הא השיג לי את המידע לו נזקקתי במהירות המספקת כדי שאותו מקרה מטופש יפתור עצמו במהירות וביעילות בו נפתר - ושאני אקבל בזכותו את ההזמנה לשוב לעטות על עצמי את המדים. ואת ההחלטה הממשית הוא עזר לי לעשות.
קבעתי איתו בערב היום בו קיבלתי את ההצעה: מסעדה מהוגנת, מחירים בהתאם, באחד הרבעים הטובים של העיר. הקדמתי, הזמנתי לו בירה וחיכיתי לראות איזו נזיפה ימצא שלח בי הפעם, הוא תמיד מצא.
הוא הגיע באיחור, טיפס על כסאו, נעץ בי מבט כועס והצהיר "אתה חי." הודיע לי "אתה חי ואתה על הפלנטה הזו, אז כדאי שיהיה לך תירוץ טוב."
"תירוץ למה?" שאלתי
"לזה שאתה לא תגיע לאסיפה שבוע הבא."
"למה אתה חושב שאני לא אגיע?"
"טוב," כחך בגרונו וחייך "אתה חוזר לשירות פעיל."
"מה? איך? מי?" מלמלתי "מאיפה אתה יודע?"
הוא גיחך בחיוכו הזאבי "יש לי מקורות." הצהיר "ברכותי, אז מה מצאו בשבילך?"
"SOF."
"טוב, אתה לא שפוי מספיק."
"מה זה קשור?" התרעמתי
"את מי לוקחים לכוח מבצעים מיוחדים?" שאל "חריגים, לא שפויים בני דור ראשון ולפעמים שני. נערי, אתה עונה לכל הקריטריונים."
"אז ללכת על זה?" שאלתי, הוא נעץ בי מבט כאילו נפלתי ממסלול, מה שאכן קרה כמה שעות לפני כן.
"זה שאתה אפילו שואל אם ללכת על זה, מוכיח את חוסר השפיות שלך." הצהיר "אם היו מציעים לי את זה - ולא היו, הגזענים האלו - הייתי הולך על זה כמו כלום."
"טוליק." נאנחתי "זה שאין אנימו בSOF זה לא בגלל גזענות."
"אז למה זה?"
"יש עוד גזעים שאין להם נוכחות בSOF... זה עניין של יכולות ושרידות."
"גזענות." הצהיר "אבל לא נורא, כל גזע ומה שהוא טוב בו. לא הייתי רוצה לראות אחד כמוך במנהל תקציב, אין לכם ראש למספרים."
חייכתי במרירות "תקן אותי אם אני טועה, אבל אתה היית לוחם."
"כבשה שחורה."
"אתה אמרת."
"לא זה מה שאני רוצה לאכול, כבשה שחורה." הוא החווה לעבר המלצר שעמד לצידנו, והזמין לעצמו ולי אוכל ובקבוק ליקר. כאשר המלצר הסתלק המשיך "אני הייתי לוחם בגלל אידיאולוגיה, לא כי אני מותאם לזה. אתה הרבה יותר מותאם למלחמה ממני. עצמות חזקות יותר, ראיה טובה יותר... אתה יכול לרסק את השולחן הזה במכה בודדת תוך כדי לחימה פנים אל פנים מול שבע אויבים, ג'גלינג עם עשרים כדורים וריקוד עם רוסי - הכל בנשימה אחת. אתה מותאם לזה."
"תודה." מלמלתי, "אני מניח."
"מה שאני אומר, אידיוט יקר שלי, זה לך על זה." אמר "בכל מצב, מחיר או תנאי, לך על זה." הליקר שלנו הגיע, מזגתי לשתי כוסות קטנות, הרמתי את שלי בשתי אצבעות והוא בעזרת קנוקנה שבקעה מצווארו - נעצתי מבט. "הנאנו החדשים." הסביר "מגרדים להדהים אבל עושים את העבודה. לחיים!" הרמנו כוסית, ועוד אחת, ועוד שתים ועוד תריסר. עד אור בוקר שגירשו אותנו מהמסעדה, שלחנו לצי את החשבון.
למחרת הוא פגש אותי בנמל החלל, היכן שנתקלתי בו לראשונה. הוא היה היחידי מבין כל מכרי על דרקו שבא להיפרד ממני, והיחידי שאני שומר איתו על קשר. הוא אולי מתנשא, יהיר, נפוח מוזר ומבריק כל כך שהוא בלתי נסבל, אבל עם כל זה - ואולי בגלל - הוא חסר תחליף עבורי.



נושא נכתב על ידי נשלח
  טוליק ange noir 12:58 03/06/2002
  למה יש לי הרגשה שלמקו 02:33 04/06/2002
  אז בגלל זה הרגשתי שהלכתי לאיבוד? יעל עם ראוטר אבל בלי FTP 12:26 04/06/2002
  היתה צפיה לפואנטה? ange noir 04:01 05/06/2002
  תן לי לנסות להסביר... שלמקו 04:34 05/06/2002
  למשל יעל 04:38 05/06/2002
  דרך אגב יעל 04:40 05/06/2002
  RE: דרך אגב ange noir 05:51 05/06/2002
  לא ראיתי אותו שם. NY מאושר 06:08 05/06/2002
  כי ביקשו ממני ange noir 06:11 05/06/2002
  מוזר. NY מאושר 09:38 05/06/2002
  הלינק המדויק ange noir 13:27 05/06/2002
  סתם הערה, ג'יי האמיתית 05:51 05/06/2002
  איך היית ממליצה להרחיב אותו? ange noir 04:50 14/06/2002
  קונפליקט, ג'יי האמיתית 03:03 15/06/2002
  תודה ange noir 06:39 15/06/2002
  טוליק יושב לו בשקט בחול עידית 03:06 04/06/2002
  זאב! זאב! NY מאושר 05:33 05/06/2002
  לגבי סעיף ו' ג'יי האמיתית 06:01 05/06/2002
  אז אפשר לשלב- שלמקו 06:10 05/06/2002
  מצאתי את העמם והבאתוס אך היכן העוגיות? ange noir 06:07 05/06/2002
  SOF = כמ''מ[[ל''ת]] יעל 06:09 05/06/2002
  לא נשמע לי כל כך טוב כר''ת ange noir 06:13 05/06/2002
  אולי תעשה מה שלוטם עשה לניבן שלמקו 06:27 05/06/2002
  לא אני ולא אתה עימנואל לוטם ange noir 13:33 05/06/2002
  חלק ראשון: ''מילים ומשפטים'', שלישי מהסוף. NY מאושר 06:15 05/06/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.