מסוגלת להבין את הסיפור - בלעדיו - סיכוי קלוש. אני לא יודעת אם זה טעם לפגם, אבל נדמה לי שסיפור צריך להיות מסוגל לתקשר עם כל מיני קוראים. אחרי הכל, למרות שבאופן עקבי אני כושלת בהבנת סיפורים פה בפורום - אני לא חושבת שאני ממש "מטומטמת" - מה שגורם לי לתהות מה היה קורה אם הסיפור היה קצת יותר ברור? האם זה היה הופך אתו משעמם למי שכן קולט ישר? האם הסיפור היה מתמוטט רק בגלל שהוא היה טיפה פחות מרומז? אני חושבת שלא. ואם התשובה היא כן - אז אולי זה לא סיפור כל כך טוב.

בכל מקרה, אני מוצאת את הסיפור חביב מאד. ואני חושבת שהרעיון שלו יפה. רמת הדיאלוגים בו כלל לא רעה, ויש בה כמה הברקות חביבות.

שלל הערות קטנות: (כמה דברים ששמתי לב אליהם, מן הסתם יש עוד דברים)
1. החיוך של הרופא - בעיני אמור להוריד את המשקפיים מחוטמו ולא להגביה אותם. אין לי משקפיים, אבל ככה נראה לי. שווה לבדוק.
2. כוסות היין שנושקות ומחליפות צלילים - הייתי מחליפה ב"מצטלצלות".
3. במקום "משתעשע מזכרון אמרותיו" הייתי מנסחת "משעשע את זכרוני באמרותיו" או משהו אחר.
4. "יום המחר הגיע והזמן שיחק לו" - לא מוכר לי הביטוי "הזמן שיחק לו".
5. "ככה אתה מתכוון לעשות לי?" שאלתי תוך איבוד מילותיי והטעם לחיי. משפט מסורבל. משהו נשמע לי לא תקין ב"איבוד מילותיי" - למרות שקשה לי לנמק.
6. "כך חלפה הבלעדיות לעולמי" - מן הסתם התכוונת *מ*עולמי