כבר חודש שאני מנסה לשפר את הפואמה הזו, ומשפרת שוב ושוב. מכיוון שבכל השבוע האחרון לא מצאתי שום דבר חדש לשנות, אני מוצאת שזה זמן טוב לפרסם... :)

פנטסיה אפילה בצבעים

בלב ליבו של יער עד
מחוללת לה נימפה זהובת עינים
לכבודה מוריקים העלים על כל בד
ושמש-פז שולחת זהב-קרניים

מסתר צופות בה עיני עלם כחולות
את השמש מחליף סבא-ירח הטוב
לאורו התכול לא יעז להתגלות
יודע שבמלואו, יצבע את עיניו בצהוב

לאורה הבהיר של הלבנה המלאה
הציעה לה הנימפה מצע תלתן וטחב רך
כוכבים מכסיפים את שמלתה הצחורה, הנאה
ראשה על כרית עלים, והיא חשה בטוח כל-כך

עת בוקר, עיניו אדומות בבכי, נס העלם הרחק משם
אבוי, הוא הבין מה אירע עת חשך הליל
שמלת הנמפה הברה הוכתמה בנהרות שני וארגמן
עוד רודפהו חיזיון צווארה הגא, משוסף בשיני זאב מיילל.