חושך שבטו...
אני בהחלט חסר רחמים. המטרה אחת - לגרום לרמת הכתיבה להשתפר. הניסוח מדויק, על מנת להבהיר מעבר לכל ספק את הנאמר. איני כועס עליך, אך מצד שני אין בכוונתי להפגין כל "התחשבות". סיפור יכול להיות טוב או לא טוב, ותו לא.

הערות ותשובות:
1. איני יודע מה רמתה של העברית השגורה *בפיך*, אך זו אותה אתה מעלה על הנייר *לוקה* ביותר מאופן אחד. אני חוזר, על מנת לא להשאיר מקום לספק, ולו הקל שבקלים: העברית הכתובה שלך בעייתית ולוקה בפגמים רבים. בין השאר, אתה זקוק לעזרה בנושאי איות, פיסוק ותחביר. הדבר (שוב, למען הסר כל ספק) לא נאמר כאן כדי ללעוג לך, חס וחלילה, אלא כדי לגרום לך לראות את המצב לאשורו ואולי אף לפעול לשיפורו.
2. פרסום גרסאות: אני מוכן, באופן חד פעמי לחלוטין, לאשר לך פרסום חוזר של הסיפור בעץ נפרד בעוד *שבועיים* מרגע זה. שוב - אין כאן כל כעס עליך בנושא, אך את תוצאותיה של עריכה חפוזה כבר ראית. נצל זמן זה להראות את הסיפור לאנשים ביקורתיים באמת. אחת העצות אותן אני אוהב לתת היא - תן את הסיפור למישהו שמתעב אותך ובקש ממנו ביקורת. אין לך מה להפסיד - תוכל רק להרויח.
3. אנכי, בעוונותי, פרט להיותי מנהל פורום זה, מוסיקאי ועוד עיסוק מוזר או שניים, מוצא את פרנסתי בתכנות מחשבים. על כן, היה סמוך ובטוח, אני מכיר את המילים השגורות בפי בעלי המקצוע הנ"ל. ועדיין, אינגלוזים נלוזים אינם מומלצים, אפילו במחיר ויתור כולל על המלה המבוקשת.
4. קריאה מהירה כמכשול לעריכה: הפתרון פשוט ואלגנטי. קרא את הסיפור *בקול רם* ובהטעמה, כאילו היית מספר אותו בטלויזיה הממלכתית המפוארת שלנו לפחות. הקפד לבטא *כל* מלה ולהתייחס לכל פסיק ונקודה. אל תקרא בלב - *רק* בקול רם! הדבר נראה מטופש, על פניו, אך הוא פועל.
5. מקצוע הלשון אינו נלמד רק בבית הספר, ולא זו היתה כוונתי.
6. עקרון חשוב: סיפור נמדד *אך ורק* בגופו הוא עצמו. לקורא לא אכפת אם יש לך בעיות, אם קשה לך, אם קראת מהר, אם על העטיפה כתוב "בטובן". זה פשוט, במובן הכוללני יותר של הדברים, לא מעניין אף אחד. פורום זה קיים כדי לעזור לכותבים, אך לא כדי לשמוע תירוצים שונים (קשה לי, רע לי, עצוב לי, אני קורא מהר). באם נראה לך כי הערה מסוימת (של כל מגיב באשר הוא) צודקת, אמור "קיבלתי, תודה". למגיבים ממש לא אכפת מקור הטעות. אם, לדעתך, הוא טועה, אתה מוזמן להגיד זאת ולנמק. העיקר - בלי תירוצים.

שוב - בהצלחה!