קודם כל (שימי לב יעל אני מפנים!) תודה לך על זה שהקדשת זמן, כמו כן אני ממש מעריך את האופטמיות שלך :) (באמת זה לא קטע פלצני...).
הלאה לתגובה:


*Afalknon כתב/ה:
>
> את הניסיונות הראשון והשני קראתי ברמות כאלו ואחרות של שקיקה אבל
> בשלישי נשברתי כבר אחרי הפסקא הראשונה. שים לב, כפי שיש לעבור על
> כל סיפור לפני פירסומו, כך יש לעבור גם על השיכתובים על מנת שלא
> תצתרך להטריח אותנו בקריאת אותו סיפור אינספור פעמים.
> הצעתי לך היא כזו, לפני שתתחיל לשכתב חכה די זמן כדי שכל הקוראים
> יספיקו להגיב (שים לב- פרסמת כאן שני שכתובים תוך יום) וגם אז,
> תתחיל לכתוב רק אחרי ששקלת היטב מה ברצונך לשנות וכיצד. שנית, כמו
> הסיפור המקורי, גם השיכתובים צריכים להיכתב עם רמה מסויימת של
> ביקורת עצמית. אחרי שגמרת לשכתב את הסיפור חכה יום יומיים, קרא
> אותו שוב ורק אם אתה עדיין בטוח כי הוא מושלם - פרסם אותו.*

אתה צודק, או ליתר דיוק כולם צודקים בנקודה הזו.
פשוט מה שקורה זה שכאשר אתה כותב משהוא לאחר שהוא נראה "בסדר" על פי הסטנדרטים הלא אוביקטיבים שלך אז אתה מראה אותו לחברים.
הבעיה עם חברים היא שהביקורת שלהם תמיד חיובית. וגם כשהיא לא חיובית אז היא תמיד בעלת צביון חיובי... אתה יודע איך זה.
הבעיה השניה היא כמובן בי :), אני התיחסתי לפורום הזה כאל משהוא קליל שאני תמיד יכול לשלוח ולשלוח בדיוק כמו לחבר שאני יכול לרוץ ולהראות לו את הגירסה השניה..... כמובן שחשבתי על זה מעט (מאוד) ונםל לי האסימן לגבי כמות הבלאגן שתיווצר כאן אם כולם יתנהגו כמוני.
טעיתי, קורה כך לומדים לא?.

*> עכשיו בקשר לסיפור עצמו: אני בהחלט מאמין כי יש בסיס רעיוני
> מעניין לסיפור, אך לצערי הוא מתפספס לגמרי בדרך הכתיבה שלך.
> קצב הסיפור המהיר ושטף הטכנבאבל האיום באמצע יוצרים קרע בין הקורא
> והמחבר. הריחוק שנוצר לא נותן לקורא זמן להתעמק במסר של הסיפור
> ומכריח אותו לברוח אל הצד העלילתי הרדוד. אולי זו הבעיה באמת, כל
> האמצעים העלילתיים המופיעים בסיפור כבר הופיעו במקומות אחרים (ואף
> כאן בפורום) והשימוש שנעשה בהם כאן אינו מיוחד מספיק כדי להוציא
> את הסיפור מקלישאתיותו (בינם שמשמיד את העולם, היקום כמשחק מחשב).
> זאת ועוד, צורת הכתיבה והקלישאות באמצע גורמות שהסוף, במקום
> שיוסיף נופח לסיפור, הופך ללא יותר מטוויסט שחוק.*

אויי זה נורא עצוב, מאחר ואין אפשרות טוטאלית לברוח מקלישאות לצערי, כמעט הכול כבר נעשה.
אבל יש גם נקודה אחת בהירה :), אני אלמד לשפר את צורת הכתיבה שלי.
הקטע הוא שאני מצליח לכתוב סיפורים לא רעים בתחומים אחרים ורק מד"ב מתפקשש לי, וזה פשוט מטריף אותי.
כמובן שאני אומר לא רעים... זה הכול תלויי בקורא כמובן, אבל הניקוד שקיבלתי על הסיפור שפרסמתי בבמה חדשה היה לא רע.
(אני יודע שזה פורם מד"ב, אבל אולי תסכים לקרוא אותי בכדי שאדע עם הבעיה היא בי ככלל או ספציפית הסיפור הזה לא מסתדר לי. http://stage.co.il/Stories/110348 רק אם אתה קורא זאת אנא ממך, אל תתן לסיפור הזה להבזיק עליי).

*> אולי אני מחמיר מידי אבל כך אני הייתי עושה: ראשית, כפי שנאמר,
> שטף הטוויסטים בסוף נמרח וגורם לסיפור להראות כמו "טוויסט אחד לא
> נראה לי מפתיע מספיק אז הוספתי עוד אחד". אני הייתי מסיים את
> הסיפור ישר אחרי הפיסקא המדברת בגוף ראשון ("...ואז הבוהק האטומי
> שטף אותי"). בצורה זו הטוויסט הופף לפחות בנאלי ומשאיר עוד מקום
> למחשבה ("האם אדם הצליח לצאת גם מהעולם שבמעלה ראשונה ולהשמיד את
> העולם של הדובר?", "האם אותו רצף התרחשויות שהופיע בהדמיה קרה גם
> במקום אחר מציאות של הדובר?") אני אפילו מאמין כי בסופו של דבר
> קורא מיומן יגיע גם לפתרון "הנכון" על פי סיפורך. שנית, הסיפור
> כולו צריך לעבור שיכתוב מאסיבי. אני הייתי מרחיב את בניית העולם,
> אולי אפילו עם רמזים לכך כי הוא למעשה עולם וירטואלי, מקצץ באופן
> משמעותי את ההסברים הפסיכולוגים, שממילא לא מובנים לאף אחד ולא
> עוזרים להבנת הסיפור (בנושא זה דוקא הייתה התקדמות בשיכתוב
> הראשון), הופך את נושא בניית התוכנה למורכב יותר כדי להימנע
> מקלישאות (גם כן שופר בגירסא השנייה) ומתעמק הרבה יותר בהעברת
> המסר של הסיפור.*

אתה יודע מה?, קודם כל אני אקבל את עצתך זה נראה לי מדליק למדי, אני אוותר על הפיסקה האחרונה.
שנית אני אעבוד על הסיפור במהלך השבוע, ואשתדל שהצעותיך יהדהדו בחלק האחורי של מוחי (הם ממש טובות).

*> כמה נקודות שלא הבנתי:
> איך גוף האנדרואיד עוזר לסיפור? מדוע דקלארד טורח לבנות אותו? הרי
> בינה מלאכותית לא זקוקה לגוף על מנת לפעול.
> בתחילה אדם מנסה להימנע מהשמדת דקלארד בשנתו אבל לאחר מכן הוא
> מחסל את דקלארד אחר שזה התעורר וכן (משום מה) את אימו, רגע לפני
> שהוא משמיד את כל האנושות ממילא. האם פיספסתי משהו?
> איך מתקשר שם הסיפור?*

לא בניה מלאכותית לא זקוקה לגוף בכדי לפעול, פשוט על פי ראית העולם של דקלארד כאשר אדם יגלה שיש שם בחוץ עולם ומלואו הוא ירצה לקחת חלק פעיל באותו העולם, שכן חלק הקטע של רצון חופשי טמון ביכולת להסתובב בצורה חופשית (למרות שהוא לא סיים לבנות לו רגליים).

דקלארד 'שפך' חלקים מאשיותו לתוך התוכנה, גם את הדברים הרעים (למרות שהוא ניסה למחוק), אם אתה זוכר דקלארד חיי בסביבה לא ממש חיובית (אמא - רגשות אשם),שבעקבותיה המון זעם דחוק היה טמון בפנמיותו של דקלארד. אם תשאל את *אדם* למה הוא רצח הוא לא ממש ידע להגיד לך, סביר להניח שהוא יתן לך תשובה כגון "הבן-זונה אפילו לא בנה לי רגליים", אבל בסופו של דבר הזעם שהיה עצור בדקלארד הוא הגורם ליצירת רובוט סציופט.

*> אגב, בכתיבת דיאלוג מומלץ לעבור שורה כל פעם שמשתנה הדובר על מנת
> ליצור סדר.*

נכון, :).
אפילו אין לי מילים לאמר לך עד כמה אתה צודק, אני מתביש להדות שפשוט לא ממש חשבתי על זה בזמן שכתבתי למרות שאני מכיר את הקונספט.
אולי ביגלל שנסחפתי אחר הדימיון שלי בזמן הכתיבה (אתה יודע על מה אני מדבר, הרגע הזה שאתה כבר לא ממש כותב אלא חווה...).
אבל זה לא תירוץ.

*> אני חוזר, למרות הביקורת הקשה אני חושב שהסיפור הזה בהחלט יכול
> להתפתח לסיפור נהדר עם עוד קצת השקעה. אל תתיאש, אני כבר מחכה
> לגירסא הבאה.*

היא תגיע :), אבל הפעם אני חמוש בהמון עצות טובות (שלך ושל אחרים), אז קשה לי להאמין שזה יקח פחות משבועיים (sorry).

המון תודה (:->)!.