בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
יותר ממושלם - נסיון שלשי. spelling.
נכתב ע''י: אבנר ק. (גמל) (IP Logged)
תאריך: 16:07 01/06/2002

טוב, הלכתי לבמה חדשה והורדתי מעט אבק מחוקי התחביר שלי. אני לא ממש יודע אם זה יותר טוב, אבל אני מאמין שכן. או לכל הפחות :) מלא תיקווה.
בכל אופן תודה לכולם על ההערות. ואני ממש אעריך עוד תגובות מכם על הגרסה הזו. כמובן שכל אדם אחר גם מוזמן.

יאללה לסיפור:


*_יותר ממושלם_*
השמש הבזיקה על אגלי הזעה הנוטפים מפלג גופו העליון של דקלארד, השעה החמה ביותר ביום. מסילות של זיעה ניקוו בגבו וירדו להם לאיטם על האדמה המזוהמת. חולצתו קשורה לה בעליצות אל זוג מכנסי הג'ינס הדהוים שהוא לבש. מבט הריכוז על פניו היה כה חודר עד כי נדמה היה שהוא עוסק בפלחן דתי זה או אחר. המקל שבידיו הסיט עוד ועוד ערימה של זבל הצידה.
קשה להיות גאון בחופשת הקיץ מהאוניברסיטה, וקשה עוד יותר להיות בעל חלום וללא אמצעים פיננסים לממש אותו. ולכן זה נראה היה כמעט וטבעי לחטט במזבלה העירונית אחר חלקי אלקטרוניקה ישנים שניזרקו, אבל זה לא כל כך נורא לפחות השחפים מארחים לו חברה. דקלארד היה כבר כה מיומן עד כי עבד בצורה מכנית לחלוטין בעודו חולם בהקיץ בזמן העבודה. מרשה לשטף המחשבות להעצר רק כאשר היה נתקל בפיסה מעלה צחנה מענינת זו או אחרת. לבסוף כשהערימה של פסולת אלקטרונית הייתה גבוהה מספיק. דקלארד היה לוקח את גליל הנייר בכדי לעבור על כל פריט בניפרד ולספוג את הנוזלים המצחינים שנקוו בהם. לאחר מכן שב למיין את הערימה למה שיוכל לעזור לו. ואז השלב הפחות נעים של לגרד בעזרת מברשת שייניים ומטלית את כל השאריות שדבקו בערימה. אבל לדקלארד זה לא הפריע. הוא זמזם לו בעליצות את החמישית של בטהובן בזמן שהוא גירד קיא שהתיבש מן החלק הפנימי של מסך מחשב עתיק. לבסוף כשהוא פתח אותו, לא רק שלא הטריד אותו ריח השתן החריף אלא שחיוך רחב נפער על פניו שכן בפנים היו לפחות שישה רכיבים שהיו חסרים לו. לאחר שסיים דקלארד הניח את כל הערמות שהצליח לשדוד באותו היום בתיק שלו. הוא הניף את התיק אל בין שכימותיו והחל בצעדה הארוכה חזרה אל ביתו.
הצעדה גם הייתה פחות או יותר בסדר, לפחות בהתחלה עד שניכנס לעיר. בעיר האנשים היו מעווים את פניהם בגועל כשהיה עובר. ולעיתים אפילו זורקים איזו הערה לא מחמיאה במיוחד כגון "לך תתרחץ" או "אתה מריח כמו מחראה ציבורית". כמובן זה לא ממש הטריד את דקלארד. למעשה בחלק גדול מהמיקרים הוא היה כה שקוע במחשבות וכה רגיל לתגובות הללו מהסביבה עד כי לא היה מודע כבר לחלק גדול מהם.לבסוף בתשישות היה מגיע לביתו. חומק מהדלת האחורית, כגנב הולך על קצוות אצבעותיו לעבר המיקלחת וזורק את הבגדים לסל הכביסה ומתקלח במהירות. כמובן שהוא נתפס כרגיל. אבל אימו כבר התיאשה מלנסות ולנצח בקרב האבוד. כמפקדת צבאית חכמה היא לא ניסתה כבר להתנצח עימו אלא לקחה את 'הקרב על המיזבלה' אל מקום אחר לגמרי. היא מצאה את הנשק האולטימטיבי *רגשות אשם*. " דקלארד" אימו הפטירה מבעד לשפתיים קמוצות כשעל פניה היא לובשת העוויה מיוסרת עיניה מכווצות למבט מלא כאב, "י-ש ל-ך מ-ו-ש-ג כמה דאגתי?". דקלארד הרשה לעצמו לשחרר נשימה עמוקה מריאותיו. בזמן שאימו נפנפה באגרוף קמוץ פלבלבה בעיניה כלפי מעלה ושאלה בטון ארסי "אילו אביך היה עדיין חיי מה הוא היה אומר?" "תוציאו אותי מהקופסא הזו, אני לא יכול לנשום?" אמר דקלארד בטון סארקסטי בנסיון להשתחל החוצה בהומר. זו הייתה טעות, שגררה אחריה הטפה מאוד ארוכה שבזבזה חצי שעה יקרה. ונגררה לעוד חצי-שעה בזמן שאימו אילצה אותו לאכול פרוסה. כמובן שמבחינתה עצם העובדה שהוא אוכל לא הייתה אמורה לעצור את פיטפוטיה מלאי החסד. יתרה מכך אם פיו מלא אז הוא לא יוכל לקטוע אותה. "למה היא לא יכולה פשוט לתמוך במעשי" חשב דקלארד בזמן הלעיסה. ברקע אימו המשיכה לאמר דברים שהלכו ונהיו ארסיים מרגע לרגע אבל הם נפלו על אזניים ערלות. שכן דקלארד למד כבר שהדרך היחידה להתגונן, היא שתיקה והתעלמות. כה הרבה זעם מודחק היה נצור בו שהוא חשש שאם יגיב הוא עלול לא לשלוט בעצמו.

"ואתה יודע כמה מחלות אפשר לתפוס שם? לא מספיק שלא הלכת ללמוד רפואה אז את החופשה שלך אתה מבלה סגור בחדר שלך עם השטויות הקטנות שלך או במיזבלה". המילים חדרו את שריון המחשבות המחשבות שלו. אגרופו נקמץ בחוזקה כה רבה עד כי פריקיו התפוקקו בקול רם. שיניו נסיגרו בחוזקה על שפתיו מורידות דם ופיסות עור מהחלק התחתון של השפה. כאב תמיד הרגיע אותו ועזר לו לא להתפרץ. "הם לא מבינים אף אחד מהם, לא אמא ולא המרצה." הוא חשב בזמן שטעמו המתכתי של הדם מגיע אל פיו.
תודה לאל רחום זה או אחר הכל סוף סוף נגמר. דקלארד חשב בזמן שהוא סגר את דלת חדרו מאחורי גבו. במשך כמה שניות ניצונוצי רפאים היבהבו בעיניו בזמן שאישון העין שלו התאים את עצמו לאפלוליות המבורכת של החדר שלו. או כפי שאימו הייתה קוראת לזה "המחסן". הוא החל לפרק את כל המרכיבים השונים. כשסיים החל לעבוד על כל נושא התיכנות. הוא החליט להקדיש לפרויקט הזה את כל הזמן הפנויי שלו, החלום שלו....
הכל החל לפני שנתיים כשלקח ספר בנושא פסיכולוגיה מהסיפריה לאחר שקרא את כל הספרים שעסקו בתיכנות. ולאחר שגילה את נושא הבינה המלאכותית. הנושא הזה פשוט ריתק אותו. העובדה שאנשים מנסים ללא הצלחה לתת תובנה למכונה.
הרעיון של מבחן טיורנינג, הדרכים השנות שבהם ניסו לפתור את הבעיות. עד שיום אחד נתקל בספר שעוסק בפסיכולוגיה. ושם הוא גילה את הרעיון של כללים היוריסטים. הרעיון שבני אדם לא יחשבו בצורה לוגית צרופה כל מהלך, אלא בהרבה מקרים מאחר ואין תמיד את כל הנתונים הם יבצעו הערכה. מעין קיצור דרך בחשיבה. כך לדוגמא אם תשאל אדם האם בארצו יש יותר רמזורים הוא לא ילך ויספור את כל הרמזורים בארצו ואז בארצך בכדי לענות לך. דאקלרד חשב על זה מעט והבין שישנו סיכויי לטעות על סמך המהירות. אבל תבונה לא יכולה לצפות שתמיד כל הנתונים יהיה נגישים בשבילה. ובכדי לשרוד היא זקוקה גם לכללי חשיבה פשטנים שכאלו. יתרה מכך בכדי ללמוד מניסויי וטעיה היא זקוקה ליכולת *לטעות*. ופתאום נדלקה לה נורה במעמקי מוחו, מאירה איזורים חשוכים ונידחים בגולגולתו. שילוב של מידע מספרות שונה. הוא חש כאילו הכניסו אגרוף בפניו כשנחתה עליו התובנה. הרי מה שעשו עד היום היה לעבוד עם כללים דידקטים, קרי בעלות לוגיקה שיטטית של הליכה לפיתרון שלב אחר שלב בצורה מסודרת. דרך עקרונות אלוגרטמים שונים של מערכות tote ((Test-Operate-Test-Exit בסיסיות. הרי מערכות tote הם אבני הפינה של המחשב. הרעיון של *פעל- עבור דרך שלב- בדוק אם בסדר- אם בסדר רד שלב- אם לא תעלה שלב- אם סוף עצור*. שעליהם מורכבים עוד ועוד מערכות שכאלו בכללים אלוגרטמים שהולכים ומסתבכים. אבל בכדי שתבונה תוכל לשגשג היא זקוקה ליכולות חשיבה לאטריות. הרי היא תהיה חייבת להיות בעלת יכולת לחשוב גם מחשבה "לרוחב". מחשבה יצרתית. ובכדי שתוכל לעשות זאת היא צריכה להיות בעלת יכולת חיסכון קוגנטיבית. בעלת יכולת לקבל החלטות גם בצורה אינדוקטיבית שהיא ההפך התפיסה הממוחשבת. בעלת יכולות למידה עצמייות מתוחכמות יותר מניסויי וטעיה. אלא בעלת יכולות להשתשמש בדברים כגון 'חשיבה יוצרת וחשיבה משחזרת'. הרי במחשבה יוצרת נוצר ארגון מחדש של רכיבי הבעיה, ואלו במחשבה משחזרת אנו משחזרים פתרונות שעבדו בעבר. כך אנו יכולים לדוגמא להכיל פתרונות של דבר שעבד בעבר על בעיה אחרת לחלוטין. הוא (התבונה) יהיה חייב את שניי היכולות הללו בכדי להצליח להגיע לדברים כגון 'הבחנה והכללה'. כמו כן רוב ההוגים התרכזו *בהתנהגות* שתבונה אמורה להיות מסוגלת לבצע. אבל האין כל הרעיון של בינה נעוץ ביכולות שלה לבחור לבד את ההתנהגות? כל הרעיון של רצון חופשי?
ובכן לאחר הרבה מחשבה הוא ראה את הדרך פרושה לפניו, הביצוע בהחלט אפשרי. יתרה מכך לא רק שנתן יהיה לכתוב תוכנה שכזו, אלא לאחר שהכל יהיה מובנה בפנים כל הככללים ההירויסטים והאלוגרטמים למניהם, אז נתן יהיה ליצור לתבונה הזו סביבת לימוד וירטואלית. ושם נתן יהיה לדמות את תהליך הגדילה של ילד אנושי. כמובן בתהליך מואץ בכמה מאות פעמים. כך שהתוכנה נכתבה ברבדים. כמו ילד אנושי הוא קודם ילמד באמצעות חיקויי של דמויות וירטואליות שיקנו לו את הפעולות הפשוטות ביותר באמצעות חיזוקים חיובים. ורק לאחר מכן הוא יוכל להגיע ללמידה יותר מתוחכמת. הוא עובד על זה כבר שנתיים. הבעיה היחידה היא שבכל פעם שהתוכנה שאתה הוא כינה 'אדם',הגיע למקבילה האנושית של גיל 17-19 הוא "גילה" שהוא לא בן אנוש והתאבד.כך קרה עם אדם-1 ועד אדם-6,כולם מחקו את עצמם. הבעיה היא שאם נגביל את אדם כך שהוא לא יכול להתאבד אז זה יפגע ברצון החופשי שלו וכך ההתפתחות שלו תיפגע.
אבל היום זה יהיה שונה, היום הוא מסיים את אדם 7. הראשון שעליו הוא הכיל את העקרונות האבולוציונים של דראוין. אדם יהיה בעל רצון מולד לשמירה עצמית אך זה לא יפגע במודעות העצמית שלו או ביכולות הבחירה שלו.
דקלארד התחיל לקמפל את התוכנה והגדיר זאת שהמחשב יריץ את התוכנה בסיום. ובזמן שהוא המתין הוא נשען על המיטה. הוא שקל להמשיך ולעבוד על שלד האנדרואיד שהוא בונה לאדם הראשון שישרוד. הרי בשביל זה הוא בילה את כל השעות הללו במיזבלה... אבל הוא ידע שהאנדרואיד כבר כמעט וגמור. כל דבר מרגע זה ואילך יהיה רק תוספות ואביזרים. יתרה מזאת, על פי העיקרון של רצון חופשי הוא השאיר כבל העברת נתונים מחובר בין המחשב לאנדרואיד. משאיר את ההחלטה לעבור לעולם האמיתי ביד אדם.
דקלארד שפך הרבה מפנימיותו והויתו לתוך התוכנה. לילות רבים בתיסכול הוא ישב וכתב מנסה לדמות את נפשו שלו על פי סיפרי הפסיכולוגיה שהוא קרא. לילות כה רבים הוא ישב עצבני על אימו והעולם שלא הבין אותו וכתב גם את זה לתוך אדם במקום פורקן. כמובן שהוא תמיד מחק כמה ימיים אחר כך את שורות הקוד הללו.
הבעיה היחידה בתוכנות מחשב כה גדולות כמו זו של אדם, שעברה את 9 מיליון שורות זה מכבר. היא שלאחר זמן מה אפילו כותב הקוד מתקשה למצוא ידיים ורגליים שם. ובמקרה של דקלארד למרות שהוא היה גאון בעל יכולות חשיבה מדהימות הוא היה מאוד מפוזר בצורת הכתיבה שלו. ועל כן, נשארו עוד ועוד גדילי תוכנה לא רצויות שנשכחו מפוזרות בתוך אדם.
עיפות נפלה על דקלארד בעודו נשען על המיטה והוא שלך את ידו אל עבר המחשב, והגדיר זאת כך שכאשר התוכנה תסתיים הוא יעיר אותו. עפעפיו החלו להעצם כאילו בעצמם, גופו נהיה רפויי, והוא אפשר לאפילה חסרת הזמן של השינה לאסוף אותו אל חיקה המחבק. בזמן שאדם התעורר וגדל וגילה קודם מי הוא ולאחר מכן *מה* הוא. אדם עבר לשלד אבל השאיר חלק מעצמו במחשב. דבר שדקלארד לא חלם שהוא יעשה. אדם זעם על מה שעולל לו היוצר שלו. "מאיפה יש לו הזכות?", אדם חשב בזמן שזרעותיו נישלחו בכדי לשבור את הצוואר של בן האנוש החלשלוש. אבל רבע אלפית השנייה לאחר מכן הוא נעצר לחשוב על מה הוא כל כך זועם. לו רק היה לו מושג שהכל נובע מרגשות אשם... אבל באותו הרגע הייתה תבונה שגילתה שהיא נוצרה ללא מטרה מסוימת. מלאה בזעם עצום ולא ממוקד. וברצון לשרוד טבול ביכולת לחשוב בצורה שהיא לא תמיד הגיונית. שכן הרגש גם הוא לא תמיד הגיוני.
כן הוא רוצה לשרוד, אבל הוא לא רוצה להתחרות בגזע השולט בפלנטה הזו. אדם חשב שכן הוא לא יודע לאיזה מחנה הוא שייך. הרי הוא לא בן אדם, לדידדם הוא בטח יהיה הצעצוע החדש. הבעיה היא שהוא לא יכול לפרוק את הזעם שלו על היוצר שלו. אבל לא קוד מוסרי זה או אחר הוא מה שעצר בעדו. שכן אדם לא ידע להבדיל בן טוב לרע בעולם האמיתי. מה שעצר בעד אדם היה הפחד מתגמול. שכן אם הוא ינקום בדקלארד אז לבטח יפרקו אותו. הוא צריך להשמיד את הכל גם במחיר חייו, אדם חשב בזמן שעיני האנדרואיד שלו נדלקו באדום זוהר בחשיכת החדר. הוא הקדיש חצי שעה שלמה לבדוק את האפשרויות העומדות בפניו. ואז ההחלטה התקבלה, בעודו מאזין דרך המיקרופונים בני השלושים שנה שהיו אזניו לנשימות הקצובות של דקלארד.
הוא חייב לפרוק את הזעם שלו לפני שהוא יכלה אותו!. הוא צריך להשמיד ה-כ-ל. אבל לפני זה הוא יכול לספק את עצמו. הבעיה היא שאין לו רגליים .ה"יוצר" שלו, אפילו לא דאג לזה. אבל לפחות הוא דאג לזרועות.
אדם החזיר לפעולה את השעון המעורר שהוא ביטל וכיבה את העיניים של האנדרואיד. הוא צפה בדקלארד מתעורר לאיטו דרך המצלמה של המחשב. והמתין בסבלנות בזמן שדקלארד ירד למטה וחזר עם ספל מהביל של קפה. ברגע שדקלארד התישב אל מול המחשב, שניי הזרועות נשלחו בדיוק קטלני אל עבר פיו וגרונו. שוברות את כל השניים שבפיו ואת קנה הנשימה שלו. זרזיף דם קפץ לו החוצה בעליזות מפיו של דקלארד. ושניה לאחר מכן התחלף בזרנוק אדום. שלולית החלה להיווצר לאיטה על הרצפה בזמן שראשוו המת של דקלארד צנח ברפיון אל צווארו. אדם הביט בעיניו המתות של דקלארד. ושניה לאחר מכן מבטו ירד לעבר הרצפה הזרועה בשיניים. חלקם שבורות חלקם שלמות, פה ושם אדם שם לב בעינין יש מעט בשר מהחלק הפנימי של הלחי. אדם חשב שכל זה יוצר פסיפס מענין מבחינה מתמטית.
"*א מ א - ה צ י ל ו*", שמעה אימו של דקלארד מחדרו את הזעקות החנוקות של בנה ורצה במהירות רק בכדי למצוא את בנה המת שרוע על כיסאו. היא הבחינה בשני דברים, הראשון היה שהדם סביב בנה התקרש והתיבש. השני הייתה זרוע כסופה שמתקרבת אל עבר פרצופה במהירות אדירה. וכך אדם סיים את נקמתו. וכיבה את הרמקולים שחזרו פעם אחר פעם בקולו של דקלארד על המילים "*א מ א - ה צ י ל ו*".
הבעיה הייתה כמובן שברגע שיגלו את מה שקרה כאן יפרקו אותו. אדם ידע שאין לו יותר מידי סיכויים שכן היו המונים מהגזע של דקלארד. ולכן למרות הרצון לשרוד הוא החליט להעתיק את עצמו לרשת העולמית כמה שיותר פעמים ולקוות שהוא ישרוד. על פי התוכנית שלו היה לו סיכויי של 688899988899341.2124 להצליח. לקח לו 30 דקות לפרוץ לכל מערכות המידע בשביל להוציא את הצפנים. למזלו ברוב האתרים המאובטחים הייתה טביעת קול של אנשים מורשים בשביל לאשר שהם הם אכן משהם טוענים שהם. בן היתר הייתה טביעת קולו של ראש המטות המאוחדות. בנוסף הייתה טביעת רשתית ויד, אבל זה כבר לא עניין את אדם. שנייה לאחר מכן הטלפון האדום צילצל בבסיס טילים 12. ונתנה ההוראה בקולו של ראש המטות המאוחדות עם קוד האישור הנכון לשגר את כל הארסנל הגרעיני של ארה"ב לעבר רוסיה. כמובן שרוסיה תגיב בכל העוצמה הגרעינית שלה וכך כל החיים על פני כדור-הארץ יגיעו לסיומם.
15 דקות לאחר מכן גופו של דקלארד התפחם.
הדבר היחידי שאדם לא הביא בחשבון הוא הבדידות, שבוע לאחר מכן אדם, היצירה הכי יפה של המין האנושי, ההישג הכי כביר של היכולת ליצור חיים, התאבד.
כיביתי את מסך המחשב שלי, שוב פעם העולם הוירטואלי שלי הושמד. טוב נו, מחר נשפר את הבינה המלכותית. כמובן שהרעיון היה מבריק למדי, לגרום לבינה מלאכותית ליצר בינה מלאכותית טובה יותר. רק חבל שעשיתי טעות והשתמשתי 'ברגשות אשם' בתור הינע מוטיבציוני. טוב נו, נסיון נוסף. הרצתי את התוכנה. הספקתי לכתוב דוא"ל אחד, ואז הבוהק האטומי שטף אותי.
פרופסור זונדרברג, הביט איך נשרף עוד עולם ורטואלי שהוא יצר וקורס לתוך עצמו. הוא ראה את הבחור הצעיר מתפחם אל מול תוכנת הדוא"ל שעליה הוא עבד. אבל, הוא אמר לעצמו בנסיון הבא זה יצליח. הרי יש לו רעיון חדש!, הינע מוטיבציוני ולחץ על האנטר....



נושא נכתב על ידי נשלח
  יותר ממושלם אבנר ק. (גמל) 03:15 01/06/2002
  ביקורת ג'יי האמיתית 04:43 01/06/2002
  ההדגשה בטעות (רציתי לשים כוכבית אחת)[[ל''ת]] ג'יי האמיתית 04:44 01/06/2002
  צר לי לומר שלא נהניתי מקריאת הסיפור גל 07:02 01/06/2002
  RE: צר לי לומר שלא נהניתי מקריאת הסיפור אבנר ק. (גמל) 07:41 01/06/2002
  לגבי ה''מחלה'' שלך - זה לא סתם נורא, גל 08:07 01/06/2002
  RE: ביקורת אבנר ק. (גמל) 07:10 01/06/2002
  ועכשיו, תאחר שקראתי תגובתך זו - גל 07:38 01/06/2002
  מסכימה עם גל![[ל''ת]] ג'יי האמיתית 07:52 01/06/2002
  גל- סורי לא שמתי לב שקראת כבר :) אבנר ק. (גמל) 07:54 01/06/2002
  וחוצימזה: כשמהדרים תוכנה, Sabre Runner 02:55 03/06/2002
  אני לא מסכים אבנר ק. (גמל) 04:20 03/06/2002
  אני מבינה את הרעיון שהיה לך לגבי ג'יי האמיתית 07:51 01/06/2002
  RE: אני מבינה את הרעיון שהיה לך לגבי אבנר ק. (גמל) 08:06 01/06/2002
  יותר ממושלם - נסיון שני. אבנר ק. (גמל) 12:03 01/06/2002
  מצטערת, אני לא מסוגלת יעל כבר מרוגזת מהפרוקסי 14:20 01/06/2002
  RE: מצטערת, אני לא מסוגלת אבנר ק. (גמל) 15:26 01/06/2002
  בטהובן בטהובן בטהובן יעל כבר מרוגזת מהפרוקסי 13:37 01/06/2002
  RE: בטהובן בטהובן בטהובן אבנר ק. (גמל) 15:26 01/06/2002
  אפרופו ''ראשית כל'' יעל והפרוקסי שהשתפר קצת 02:58 02/06/2002
  יותר ממושלם - נסיון שלשי. spelling. אבנר ק. (גמל) 16:07 01/06/2002
  הכונה היא לא ל- spelling אלא ל-syntax[[ל''ת]] אבנר ק. (גמל) 16:12 01/06/2002
  מעט יותר טוב, אבל לא מספיק. גל 22:32 01/06/2002
  לא טוב. שלמקו 23:09 01/06/2002
  RE: לא טוב. אבנר ק. (גמל) 01:37 02/06/2002
  אני חושבת שכדאי לך מאד ג'יי האמיתית 02:29 02/06/2002
  מה שהיא אמרה יעל והפרוקסי שהשתפר קצת 03:28 02/06/2002
  RE: מה שהיא אמרה אבנר ק. (גמל) 12:01 02/06/2002
  קיבלתי והפנמתי את המלצתך, אני אמתין.[[ל''ת]] אבנר ק. (גמל) 10:20 02/06/2002
  לא טוב. Afalknon 03:25 02/06/2002
  RE: לא טוב. אבנר ק. (גמל) 12:00 02/06/2002
  שלמקו לא יגיד מה דעתנו על במה חדשה. לא.[[ל''ת]] שלמקו 04:55 03/06/2002
  lol[[ל''ת]] אבנר ק. (גמל) 05:07 03/06/2002
  RE: יותר ממושלם - נסיון שלשי. spelling. עידית 03:51 02/06/2002
  RE: יותר ממושלם - נסיון שלשי. spelling. אבנר ק. (גמל) 12:00 02/06/2002
  אבנר, NY מאושר 04:26 02/06/2002
  RE: אבנר, אבנר ק. (גמל) 12:03 02/06/2002
  אכן, צדקת, אני שוחר טובתך. NY מאושר 16:57 02/06/2002
  RE: אכן, צדקת, אני שוחר טובתך. אבנר ק. (גמל) 05:04 03/06/2002
  אבנר היקר, NY מאושר 06:01 03/06/2002
  RE: אבנר היקר, אבנר ק. (גמל) 08:24 03/06/2002
  RE: אבנר היקר, אודווין 11:39 03/06/2002
  בגדול, לקמפל או להדר זוהי פעולה ג'יי האמיתית 13:28 03/06/2002
  דרך אגב, זה לא משהו שמשתמש ממוצע נתקל בו יעל 01:12 04/06/2002
  אאלץ להבהיר את המובן מאליו: NY מאושר 13:25 03/06/2002
  נ.ב. NY מאושר 13:36 03/06/2002
  ממעלות תרשיחא תקבל חיבורים בערבית[[ל''ת]] alonwho@what 05:09 04/06/2002
  ומה רע בערבית? יעל 04:58 05/06/2002
  יש כאן פונט תומך בערבית??? alonwho@what 05:51 05/06/2002
  אתה לא צריך פונט כאן, צריך פונט במחשב של יעל רצינית להחריד 07:10 05/06/2002
  טוב, שניכם - די בבקשה. תודה. [[ל''ת]] NY מאושר 08:03 05/06/2002
  לגבי השפה גרומיט 08:09 03/06/2002
  אבל אני מסכים! אבנר ק. (גמל) 08:33 03/06/2002
  אני אחדד יעל 01:43 04/06/2002
  RE: יותר ממושלם שירה (angel) 22:29 04/06/2002
  פרידה. אבנר ק. (גמל) 03:34 07/06/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.