טוב, אז עכשיו כבר קראתי את התגובות של גל ושל ג'יי האמיתית, וראיתי שהם כתבו את מה שאני שכתבתי בתגובה שלי למטה ועוד יותר מזה.

גל וג'יי, אני ממש מעריצה אתכם על שהצלחתם להתרכז. בשקיקה רבה התחלתי לקרוא את הסיפור המשופץ, וראיתי שמבחינת הפסיקים לא השתנה דבר.

אבנר, בבקשה, גל כנראה לא הבהיר מספיק את חשיבות סימני הפיסוק. אני לא מסוגלת לקרוא סיפור שלא מחולק למשפטים נורמליים.

הנה לדוגמה הפסקה השניה שלך.

> קשה להיות גאון בחופשת הקיץ מהאוניברסיטה, וקשה עוד יותר להיות
> בעל חלום וללא אמצעים פיננסים לממש אותו ולכן זה נראה היה כמעט
> וטבעי לחטט במזבלה העירונית אחר חלקי אלקטרוניקה ישנים שניזרקו,
> אבל זה לא כל כך נורא לפחות השחפים מארחים לו חברה, דקלארד היה
> כבר כה מיומן עד כי עבד בצורה מכנית לחלוטין, חולם בהקיץ בזמן
> העבודה, מרשה לשטף המחשבות להעצר רק כאשר היה נתקל בפיסה מעלה
> צחנה מענינת זו או אחרת.

יש לך חמישה פסיקים בפסקה. חסרים לך עוד שניים או שלושה - ביחד זה שבעה. זה משפט מחובר שמורכב מבערך שבע פסוקיות. כשכמה מהפסוקיות הן משפטים מורכבים (המורכבים מעוד פסוקיות). אני איבדתי את הצפון כבר בשורה השלישית. המושג של "משפט" הוא אוסף של מלים המרכיבות פסוקיות שמדברות על אותו נושא. יש משפטים יוצאי דופן, אבל בגדול זה נכון.
במשפט ארוך כמו בדוגמה למעלה לא ברור לי בכלל מה הנושא. האם היותו גאון? הם היותו עני? האם העובדה שהוא מחטט במזבלה? השחפים? המיומנות שלו במיון זבל? החלומות בהקיץ? מה הקטע של המשפט הזה? אין לי מושג מה החלק החשוב במשפט. אין לי מושג באיזה מידע אני צריכה להתרכז.

אילו הייתי צריכה לחלק את המשפט הזה למשפטים נורמליים הפסקה היתה נראית ככה:

"קשה להיות גאון בחופשת הקיץ של האוניברסיטה. קשה עוד יותר להיות בעל חלום אך ללא האמצעים הפיננסיים הנדרשים למימושו. לכן זה נראה טבעי לדקלארד לחטט במזבלה העירונית אחר חלקי אלקטרוניקה ישנים, כשהשחפים לבדם מארחים לו לחברה. דקלארד כבר היה כה מיומן, עד כי עבד באופן מכני, חולם בהקיץ בזמן העבודה. שטף מחשבותיו נעצר רק כאשר היה נתקל בפיסה מעניינת ומצחינה זו או אחרת."

לפחות לדעתי, הפסקה שלי הרבה יותר ברורה מהפסקה שלך. יש חלוקה ברורה לנושאים. אתה מעביר את אותו מידע בצורה יותר ברורה, ויש מקומות בהם אפשר "לקחת אויר" בזמן הקריאה. אתה בתור כותב, יודע איזה מהפסיקים שלך אמורים להיות נקודות. הקוראים לא יודעים.

אבנר, כבר הצהרת שהפסיקים אצלך זו מחלה. אתה לא היחיד, דרך אגב. משפטים חסרי סוף הם מחלה אצל הרבה כותבים מתחילים.
לא כדאי לזלזל בתחביר. לא משנה עד כמה הרעיון שלך טוב ומבריק, התחביר הוא לפחות חצי מהסיפור. הוא חשוב הרבה יותר ממה שנדמה לך.
המלצתי: אם תחביר תקין לא בא לך באופן טבעי (ונראה שלא, כמו אצל רבים וטובים), כדאי לך לקפוץ לספריה הקרובה ולעיין בספר תחביר טוב המדבר על הכללים לבניית משפט תקין. אתה לא צריך לכתוב עבודה סמינריונית - רק לעיין במשך שעה או שעתיים כדי לקבל מושג כללי. אחר כך תתחיל לשים לב לזה, וזה ישתפר מעצמו.
זה נושא מאוד מאוד קריטי. כדי שאנשים יקראו את הסיפור שלך הוא צריך להיות קריא. פסקאות כמו זו שהבאתי הן בפירוש *לא קריאות*.

מקווה שעזרתי.

יעל