וסיבה גדולה לכך היא צורת ההגשה שלו:
1) יש לך משהו נגד נקודות? נקודה אינה באה לציין סוף פסקה, אלא סוף משפט. מכיוון שלא השתמשת בנקודות, אלא בפסיקים, אתה יצרת משפטים באורך פסקאות, שמסרבלים *מאוד* את הקריאה. נסה גם להשתמש בפסקאות קצרות יותר (אגב, לא שמים נקודה אחרי סימן שאלה או קריאה).
2) מצד שני, ישנם פסיקים שחסרים במקומות מסויימים, מה ששוב מסרבל את הקריאה.
3) יותר מדי מושגים טכניים לא מובנים (מה זה כללים היוריסטים? לקמפל? tote?). נסה להמנע מחלק, להסביר אחרים, או לפחות לא לדחוס את כולם יחד.
4) שגיאות כתיב (לוגריטמים = לוגריתמים, למרות שבמקרה הזה אני סבור שזה צ"ל _אלגוריתמים_; בטובן=בט*ה*ובן ) ושגיאות הקלדה (הומר, הרדך).
5) מה שג'יי אמרה לגבי אחידות הכתיבה - הפסקה הראשונה כתובה יפה, בהמשך זה הולך ומסתבך וגם, לצערי, משעמם.
6) כמו כן, הפריעו לי ביטויים כמו "הצעדה היתה פחות או יותר בסדר" או "טוב נו" שמופיע פעמיים בפסקה לפני אחרונה. סתם עניין סגנוני כזה.

ועכשיו לסיפור עצמו - ראשית, ג'יי צודקת בכך שהסוף חפוז מדי. המניעים של אדם לא ברורים - תרחיב.
הרעיון של עולם וירטואלי בתוך עולם וירטואלי בתורך עולם וירטואלי....הוא לא חדש, אבל אם הסיפור היה כתוב טוב יותר, ייתכן והיה תופס אותי.
אהבתי את המחווה לפק"ד ("דקלארד").
אגב, אני לא הצלחתי לסספנד את זה שנער בן 16 יצור בינם (ורובוט!) מחלקי מחשב ישנים; אפילו שבדיעבד מסתבר שזה עולם וירטואלי, כביכול.

ניטפוק - לאחר הויכוח עם אמו, כהוא נכנס לחדר - מה שמתאים עצמו לאפלולית החדר צריך להיות האישון שמתרחב, לא העדשה. האישון פועל כצמצם, העדשה משתנה כדי לשנות מיקוד.

זהו לבינתיים. בהצלחה!