טוב אז נתחיל קודם כל בהבנתי את הסיפור:
יש רצף שנראה כך זונדברג -> דובר הסיפור -> דקאלרד -> אדם.
כל אחד יוצר את השני ברצף, כאשר במהלך רב הסיפור אנו סבורים שאדם הוא דמות וירטואלית ודקלארד אינו. לקראת סוף הסיפור אנו מגלים שדקלארד גם הוא למעשה בינה מלאכותית, ושניות לאחר מכן אנו מגלים שגם מי שיצר את דקלארד הינו לא יותר מתוכנה.
שאלות: היות והרצף מורכב מיותר משתי חוליות זה מעלה את השאלה האם גם פרופסור זונדברג הוא לא יותר מבינה מלאכותית. ואם הבנתי נכון, בהנחה שהוא "אמיתי" - מטרתו היא להשמיד את העולם?
אשמח לאישור על אופן הבנת העלילה.

וכעת הביקורת שלי:
1. הרעיון, כפי שהבנתי אותו, לא מספיק "תופס". נראה לי כאילו חשבת שלגלות שדקלארד הוא בינה מלאכותית יהיה צפוי ושחוק מדי, אז הוספת עוד כמה דמויות לשרשרת, אבל מבחינתי זה לא שינה הרבה. ("אז מה?")

2. אין אחידות לאורך הסיפור.
* פיסקה ראשונה טובה מאד. התיאורים יפים והיא מעניינת ומושכת להמשיך לקרוא.

* פיסקאות אחר כך אתה נקלע לסבך תיאורים ב"מילים קשות" - שעבורי לא היו מספיק בהירים, והיה נראה לי שהיה אפשר לוותר עליהם כליל בסיפור או לפחות לצמצם אותם בהרבה. איזכור "רגשות האשם" לחלוטין לא ברור לי. למה הוא תורם מעבר לשימוש במושג? כמו כן, אפילו שלמדתי פסיכולוגיה לא ידוע לי מה זה מערות 'לאטריות' ואני יכולה במאמץ להזכר בעקרונות של 'הבחנה והכללה' אבל אני לא בטוחה שזה אומר הרבה לאנשים שאין להם השכלה בתחום של "למידה" (רוב הקוראים?)
[בהקשר זה: לוגרטמים = אלגוריתמים או לוגריתמים? לקמפל = להדר; ]

* אחרי שתי פסקאות יחסית נינוחות מבחינת זמנים (התיאור במזבלה וכשדקלארד שב הביתה) פתאום בבת אחת הגולם קם על יוצרו. הכל קורה נורא נורא מהר. במשפט אחד הוא מגלה מי הוא ומה הוא....ויש המון דברים לא ברורים: למה הוא כועס? למה הוא רוצה לנקום? האיזכור של "הגזע השולט על הפלנטה" נשמע כלקוח מסיפור מדע בדיוני אחר לחלוטין...

3. המלצותי: לוודא שהרעיון של הסיפור מספיק תופס (לפחות אותך). להאריך את הסיפור ולהפוך אותו ליותר "אחיד". להשקיע בכל הסיפור מה שהשקעת בפיסקה הראשונה שמהווה התחלה בהחלט מושכת לסיפור.
אנא המשך לכתוב! משתפרים עם האימון... (ככה לפחות אני מקווה :-))