אם אני לא טועה: אנזים שריר. מטבוליט שריר בעצם. בצמח לא יהיה כזה דבר. אבל אני מתכוונת להשתמש ברעיון הזה בסיפור שלי שכבר חצי כתוב, אז אולי עדיף לי שתשאר עם זיהוי מסת מולקולות. ;-)
והערות נוספות לגבי הסיפור:
1. טיפטיפה ארוך מדי.
2. נושא חיפוש החיים לא מספיק מודגש לאורך הסיפור, דבר שגורם לסוף להיות פחות "טראגי" לקורא באופן מיידי.
3. באותו הקשר - בסוף יש אנטי קליימקס קטן. משום מה (בקריאה ראשונה) לא היה מספיק ברור לי שהיצור תבוני (אני הבנתי שהוא חוזר על מחשבות אבל לא היה לי ברור שהוא גם יוצר איתם קשר מעבר להדהוד מחשבותיהם). הייתי מוצאת דרך להדגיש יותר את השימחה על הגילוי המ-ד-ה-י-ם קצת לפני או ממש בזמן, שאליהו מתחיל לאכול אותו. יותר לשתף את הקורא בזמן אמת, מאשר אחרי זה להגיד: וכך הוא חסל את צורת החיים התבונית ואנו נאלצנו לנדוד חודשים רבים בגלקסיה..
ואולי הפיסקה האחרונה ממש, היתה כולה להיות קצת יותר... לא יודעת. משהו בה טיפה חסר.

הייתי רוצה לדעת אם הבנת למה אני מתכוונת..