אני אדם אמיץ מאד, כידוע. באחד מסיפורי הקודמים ("מכונת אהבה" , יבדל"א) ניסיתי, כנראה גם הצלחתי, ליצור סביבה בלתי-נטפיקה לחלוטין, אפילו לא לשלמקו. אך אני, בהיותי איש מעשים (אם גם צנוע מאד), איני יכול לנוח על זרי הדפנה. על כן החלטתי לקפוץ אל תוך גוב האריות ולנסות את כוחי בסיפור העוסק בתחום ההתמחות של שלמקו עצמו!
לצורך העניין נעזרתי בביולוג בדימוס (דותן דימט) ובקונדיטורית (ק'). שניהם סיפקו לי מידע מעניין רב, אם כי אין לפנות אליהם בענייני טעויות המופיעות כאן. אם יש כאלה, ספרו לי ואדע את מי להכות... ;-)

המכשיר המתואר בסיפור, הלא הוא הצמחוקר, מתבסס על עקרונות מוכרים ממדעי הביולוגיה והכימיה. בסופו של דבר נאלצתי, ביגון קודר, להשמיט פרטים טכניים רבים הנוגעים לאופן פעולתו על מנת לשמור על שטף הסיפור. עם זאת, אני יכול לספר למתעניינים כי למכשיר כמה חיישנים המסתייעים, בין השאר, בטכניקות של ספקטרומטריית מסות (זיהוי מולקולות ע"פ מסתן) ובקולטנים (Receptors) : מולקולות המגיבות למולקולות אחרות בשינוי טמפרטורה, צבע או מוליכות. לכן, אגב, המכשיר רגיש לטמפרטורות גבוהות (או נמוכות) מדי.

וכך, בכל הנודע לסיפור זה, רק שני דברים עוד נותרו לי לעסוק בהם:
1. ביקורותיכם
2. המודל הפעיל של המכשיר, שיזכה את שלמקו ואותי בפרס נובל