"את אוהבת למצוץ?"
^זה^, אמרה מירה לעצמה, ^כבר מוגזם^. "לא."
"את אוהבת לנקות?"
"לא."
^האם אני מיואשת עד כדי כך?^
"את אוהבת לקנות?"
"תלוי מה."
"כן או לא!"
"כן."
^השאלות האלה מטומטמות לגמרי!^
"את אוהבת מין אוראלי?"
"לא דיברנו על זה לפני כמה דקות?"
"כן או לא!"
"לא."
^אני לא חייבת את זה. אני יכולה לקום וללכת הביתה מתי שבא לי.^
"את אוהבת מקלחת זוגית?"
"כן."
^אז למה אני לא הולכת?^
"את אוהבת נשיקות?"
"את אוהבת סמים?"
"את אוהבת ערב-בבית?"
"פעילות גופנית? צעקות? קריאה? רגשנות? שטחיות? תרופות?"

לאחר מכן הלכה מירה, מותשת כולה, אל אשנב הקבלה, שם לקחו ממנה עוד מעט כסף והפנו אותה לחדר 208. ^בחיים לא השפילו אותי ככה^, חשבה לעצמה. ^לפחות זה לא שום בן אדם ששאל אותי. גם זה משהו^.

חדר 208 הכיל, לשם שינוי, יצור אנושי. היתה זו אשה, כנראה בשנות הארבעים לחייה, מחויטת וחמורת סבר מאחורי שולחן כבד ומשובץ צגי מחשב.
"שלום לך," אמרה. "אני דוקטור כץ. שבי בבקשה."
מירה התישבה בחשש בכסא, בצדו השני של השולחן.
"ראי," אמרה ד"ר כץ, "קיימת אי התאמה מסוימת בין התשובות שסיפקת לממצאים שלנו."
"מה זאת אומרת?"
"למשל," אמרה ד"ר כץ והקישה ברוב רושם על קלידי המסוף שמולה, "אמרת שאת לא אוהבת מין אוראלי. למעשה את ^מאד^ אוהבת מין אוראלי."
"מה? איך את מעיזה?!"
ד"ר כץ לא נרתעה כמלוא הנימה. "את אוהבת מין אוראלי," אמרה, עיניה נעוצות במסך. "את אוהבת גברים גדולים, חזקים ומלאים. את אוהבת..."
מירה הסמיקה ונשנקה מזעם, אך ללא הועיל.
"את אוהבת להיות למעלה," המשיכה ד"ר כץ. "את לא סובלת בלונדיניים. את מעדיפה שהגבר יפרנס אותך. את רוצה שהוא יהיה חכם ? אבל בשום פנים ואופן לא יותר ממך. את רוצה שהוא יאהב אותך מספיק על מנת לא לבגוד בך, אבל לא יחנוק אותך ? שיעלם כשאת עסוקה בעניינים שלך."
"אני... זה לא נכון!"
"מירה," אמרה ד"ר כץ, "הקשיבי. למה, לדעתך, שאלנו כל כך הרבה שאלות? למה שילמת כל כך הרבה כסף? למה את כאן, מירה?"
"כן, אני יודעת," אמרה מירה, ניצני דמעות בעיניה, "אבל... אני אוהבת אותם רזים!"
"את לא," אמרה כץ. "את רק חושבת כך. הניתוח הממוחשב שלנו מדויק לחלוטין. את אוהבת אותם חזקים, מלאים וכהים. ושעירים, אגב."
"אבל התשובות שלי..."
"לא רלוונטיות. השאלות נועדו להוציא ממך תגובה רגשית ברת מדידה. המדידות שלנו, כפי שאמרתי, מדויקות לחלוטין."
"אבל אני לא..."
"הייתי יכולה להראות לך את תוצאות המיפוי שלנו, אך אין לי כל כוונה להתווכח," אמרה ד"ר כץ. "אם את מפקפקת בנו, את מוזמנת לחזור לקבלה. כספך יוחזר."

*X*

בערבו של אותו יום כבר ישבה מירה במסעדה צנועה ברחוב מגוריה, ומולה המועמד הראשון. הוא היה גדול, שרירי, שחרחר ושעיר למדי. ^לא נורא מאד^, אמרה לעצמה. ^לא מאד^.
"תשמעי," אמר, "אני בהלם. הייתי בטוח שאני אוהב בחורות גבוהות עם חזה ענק, ופתאום הם אומרים לי שאני מעדיף אותן קטנות ושטוחות. אה. אוה. אני מצטער..."

בצהרי יום המחרת מצאה מירה את עצמה מכרסמת קרואסון ובוהה במועמד השני. הוא היה גדול, שרירי, שחרחר ושעיר למדי. ^לא נורא^, אמרה לעצמה. ^אפשר לסבול, איכשהו^.
"הם שינו לגמרי את איך שאני חושב על עצמי," אמר. "כאילו, אף פעם לא אהבתי להתקלח וכאלה, ותמיד הייתי בטוח שזה חסרון, אבל אם יש בחורות שאוהבות את זה..."

המועמד השלישי היה גם הוא גדול, שרירי, שחרחר ושעיר למדי. ^אולי אני מתרגלת לזה? הוא נראה כמעט בסדר...^
"את ממש מוצאת חן בעיני," אמר. "את מוצצת?"

*X*

"זה לא עובד," אמרה מירה ביאוש. "אני לא מצליחה להתרגל לאיך שהם נראים. והם גם, ככה, לא יותר מדי חכמים."
"כמובן," אמרה ד"ר כץ. "את מתנגדת בכוח. את חייבת להשתחרר."
"אבל אני לא..."
"מירה," אמרה ד"ר כץ, "את חייבת לתת לי לעזור לך לעזור לעצמך."

*X*

המועמד השמיני היה גדול, שרירי, שחרחר ושעיר למדי. ^הנה עוד אחד^, אמרה מירה לעצמה.
"תראי," אמר. "אין לי מושג איך זה עובד, אבל הפרסומת שלהם היתה מאד משכנעת. אולי נתן לזה צ'אנס?"
כעבור שבועיים עברו לגור ביחד.

*X*

"אני חייבת להודות לך, ד"ר כץ!"
"על לא דבר," אמרה ד"ר כץ. "אנו עושים את המיטב. לאחר שמתגברים על ההתנגדות הראשונית, השמיים הם הגבול."
"לא האמנתי שזה קורה לי!" אמרה מירה. "בהתחלה היה מאד קשה. בחורים גדולים הם, ככה, כבדים, את יודעת -"
ד"ר כץ חייכה בהבנה.
"- אבל אז גיליתי שאני באמת, כמו שאמרת, אוהבת להיות למעלה," צחקקה מירה. "ובשיער שלו אפשר לשחק! איך ידעת את זה?"
"כפי שאמרתי - הניתוח הממוחשב שלנו מדויק לחלוטין."
"הנה," אמרה מירה, "הזמנה לחתונה. קחי - מגיע לך!"

*X*

הגבר שנכנס לחדרה של ד"ר כץ היה גדול, שרירי, שחרחר ושעיר.
"שלום לך," אמרה. "אני דוקטור כץ. שב בבקשה."
הוא התישב בחשש בכסא.
"ראה," אמרה ד"ר כץ בעודה מקישה ברוב רושם על המקלדת ובוהה במסך הריק שמולה, "קיימת אי התאמה מסוימת בין התשובות שסיפקת לממצאים שלנו."
"מה זאת אומרת?"
"למעשה," אמרה ד"ר כץ בפרצוף חתום, "אתה אוהב גברים."