אז נתחיל שוב.

אתה פותח את הסיפור ב*הוא פגש אותה לראשונה...* ואז עובר *לא ידע להסביר איך הגיע לשם.*

תחילת הפיסקה השנייה מתחילה בערך אותו דבר.

*הוא שוטט ללא מטרה...*

מבחינתי... אפשר לבטל את כל הפיסקה הראשונה. מהסיבה שכמעט כל מידע רלוונטי שמופיע בפיסקה הראשונה מופיעה גם בשנייה. ואף יותר מכך... הפרטים הקטנים שאתה מגלה בהמשך, יעמדו בפני עצמם, גם ללא הצורך לפרט...

לדוגמא:*העתק את חלומותייך* האם לא כדאי לדעת על זה מהרגע שהוא פגש את הנערה? כך תעמוד התעלומה על פשר הנערה והקשרה למכשיר ביתר תוקף.

תנסה לקרוא את הפיסקה השנייה ללא הראשונה... ותראה שלא איבדת אף פרט חשוב.
לגבי הכיפה, כיוון שאין לה מטרה פרט מלהאדיר את האווירה, ניתן לאזכירה בהמשך, בתור מוטיב נוסף לאובדנות הממשמשת.

הפיסקה שמתחילה ב:*היתה זו מערכת יחסים מוזרה* מופיעה כביכול מבחינתי כהתנצלות על כך שאתה פוסח על אופי הקשר ומדלג ישר לסוף...

למרות שאתה כביכול סוקר אותה... אבל האם הסקירה הזו באמת מתאימה לאופי הסיפור...אני חושב שאתה יודע את התשובה יותר טוב ממני.