בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
חתולים (סיפור הסדנא שלי)
נכתב ע''י: אבישי (IP Logged)
תאריך: 14:03 16/05/2002

הוא פגש אותה לראשונה ברובע הנטוש של העיר. לא ידע להסביר איך הגיע לשם; אולי היה זה הצורך בבדידות שהניע אותו מהרחובות המוארים אל עבר המקום היחיד בעיר שהתאים להלך-הרוח שהיה שרוי בו. נדמה כי הוא לבדו חש בתחושת המועקה הנופלת על העיר לפנות-ערב: הכיפה הצבועה סגול-שחור מדוכדך, הצינה הפתאומית באוויר, ובעיקר התחושה כי אין מקום עוד לאנשים ברחובות. זוהי שעתם של אורות הניאון ושל כלי הרכב האוטומטיים. אין זה זמן לעוברי-אורח.
הוא גמע את הרחובות הריקים, מטרה בודדת עבור שלל הפרסומות והשירותים שכופה העיר על תושביה. מונית מזדמנת נעצרה לידו, מתאימה את מהירותה למהירות המדרכה, והוא התעלם ממנה והמשיך לפסוע. חלף על פני שלט פרסומת – "העתק את חלומותיך" נכתב שם באותיות ענק – וביטא את המילים ללא משמעות. הסיסמה התרוצצה מעט במוחו ויצאה כלעומת שבאה, כמו גם תמונתו של המכשיר שאמור לאפשר אותה. צעד אחר צעד הוליכו אותו רגליו הרחק מהפרעות כאלה, אל עבר הרובע הנטוש, שם יצטרך לחלוק את בדידותו רק עם חתולי הרחוב.

הוא שוטט ללא מטרה, עוטף עצמו ברצון בצינת הלילה ומניח לה לסמר את עורו, עיניו בוהות בנקודה שרירותית לפניו. חתול חלף במהירות לרגליו ונעלם מאחורי חומת פלסטיק נמוכה, והוא נרעד מהרהוריו לרגע, הביט לכיוונו וקפא.
מאחורי החומה נראה גבה של נערה, נשטף מדי כמה רגעים באור ניאון מרצד. היא ישבה על הקרקע בכריעה, כנראה – החומה הסתירה את גופה מהמותניים ומטה – ועסקה במה שנראה היה כליטוף חתול. הוא התקרב, סקרנותו גוברת על זהירותו, והתבונן בה. שיערה היה כהה וקצר, והחולצה שלבשה היתה פשוטה ומרופטת. מכנסיה, שהיו כעת כבר בטווח ראייתו, היו קרועים במספר מקומות ועוררו בו תהיות - תחילה לגבי מקורם של הקרעים, לאחר מכן לגבי מה שחשפו. אולם מהר מאוד זנח את אלה והתמקד כשבוי בתנועות הליטוף החדגוניות, המהפנטות. מבטו עקב אחרי ידה שנעה שוב ושוב בין האזניים הזקופות, ונדמה היה לו שראה שם נצנוץ מתכתי. כשאימץ את עיניו הבחין שהנערה לא ליטפה את החתול בידה במישרין, אלא עשתה זאת בעזרת משהו שהחזיקה בין ידה לפרוותו, משהו ממנו נמשך חוט דקיק, כהה, מופיע ונעלם עם ריצודי המנורה. הוא פסע צעד נוסף לעברם, ועוד אחד, מסתכן... ונתפס. היד פסקה מללטף, והנערה הרימה ראשה במהירות והביטה בו. לא היה זה מבט נפחד, כפי שציפה, אלא גאה, מתריס; כמעט מאיים.
"מה אתה עושה כאן?"
החתול גם הוא פנה והביט בו בעיניים ירוקות וחודרות, כמו מאשים אותו על שפגע בהנאתו. הוא כרע בקידה נלעגת ואמר ברצינות מעושה: "אלף סליחות, הוד מעלתה. חשבתי שהדלת הזו מובילה אל המטבח". רק כשסיים הרשה לחיוך לעלות על פניו.
נראה כי דבריו הרגיעו אותה במידת מה, כי תשומת-ליבה – כמו גם ידה המלטפת – חזרה אל החתול. "אני רקיע," הפטירה כעבור זמן מה.
נימת דבריה לא הותירה מקום לתשובה, ובכל זאת ענה לה: "אלול. אני מפריע להוד מעלתה ב...?"
השקט שהותיר גרם לה לפנות אליו שוב, הפעם בתמיהה, וכשהבינה שהוא מחכה לתשובה משכה בכתפיה. "סתם." אולם אותו חפץ שבידה שוב נצנץ כשאמרה זאת, והוא עקב אחרי החוט המשתלשל ממנו עד למכשיר שהיה תלוי על שולי מכנסיה. הסיסמה "העתק את חלומותיך" חלפה שוב במוחו.
"כלומר," – אמר זיהה את המכשיר (זה היה דגם ישן מאוד, מאלה שעדיין דרשו כבל תקשורת; בכלל לא דומה למכשירים החדישים שהופיעו בשלטי-הפרסומת) – "את סתם יושבת כאן ומעתיקה מחשבות של חתולים?"

-X-

הוא מעולם לא מצא עניין באפשרות להעתיק את מחשבותיו, או לפתח מהן תמונות-דעת. הן לא נראו לו שונות בהרבה מכל תמונה אחרת המיוצרת על-ידי מחשב, והידיעה שגלי המוח שלו הם שהיו הבסיס לכתמי הצבע לא עשתה את התמונה עצמה למעניינת יותר. הוא בז להמונים שמצאו בשלוחת האלקטרודות של מכשירי ההעתקה ידיד-נפש, ובכל פעם שחלף על פניו מישהו החובש אותה חייך לעצמו במרירות ובמידה כלשהי של רחמים.
אולם שימוש כזה בהעתקת המחשבות היה חדש לו.

לימים גילה שהעתקות מוזרות כגון אלו העסיקו אותה כמעט כל הזמן. היא מצאה המילים "העתק את חלומותיך" ריקות כפי שמצאן הוא, אולם סירבה לראות בכך עילה לפסול העתקות יצירתיות יותר. במקום לחבוש את השלוחה בעצמה, הייתה מחזיקה אותה בידה תוך כדי ליטוף ואוספת את המסרים החשמליים שהתרוצצו במוחות חתוליה. מהגלים הגולמיים שקיבלה לא פיתחה תמונות-דעת, אלא השאירה אותם בצורתם המקורית וחסרת השימוש. היא שמרה את המידע המצטבר על דיסק זעיר, ומדי יום הייתה יוצאת מהבניין הנטוש בו שיכנה עצמה, נעלמת בין הסמטאות וחוזרת עם חיוך ועם העתקה נוספת. כשהציע להתלוות אליה משכה בכתפיה והתירה לו לנסות – והוא גילה במהרה כי אין לו מקום בשגרת ההעתקות שלה. במקום זאת היה הולך לחדרה המוזנח ומחכה לה עד שתחזור. אז היה זוכה בחיוך – היא תמיד נראתה שמחה על שהוא שם – והיו שניהם הולכים לישון, גופה הקטן נצמד כנגדו מבלי-דעת.
כשניסה לשוחח עמה שהיא יכולה להיות בלתי-מובנת עד כדי תסכול, גם בלי שתתכוון לכך. שאלות שהפנה אליה זכו לתשובה כנה, אולם סתמית וחסרת-משמעות. התנהגותה הייתה חידה לדידו, כמעין משחק לא ידוע שאת חוקיו עליו לגלות. היה מאמץ את מוחו ומנסה מהלכים שונים, ולפי תגובתה היה מחליט אם הם עומדים בכללים או לא: פעם קנה לה מקליט חדש יותר במקום הדגם המיושן שלה; היא הודתה לו בביישנות, אולם המשיכה להשתמש בזה שלה. באחד הלילות לקח את הדיסק ממקומו – היא שמרה אותו בעטיפה ישנה של פסקול המחזמר "קאטס" – ופנה לאחת משלל חנויות הפיתוח שפשטו בעיר. בבוקר החזיר אותו יחד עם תריסר תמונות-דעת מופלאות, והיא הביטה בהן באכזבה ואמרה ש"זה לא דומה בכלל למחשבות של חתולים". מעולם לא פיתח בשבילה שוב, ולמעט ניסיון כושל אחד, גם לא ניסה לשוחח עמה על הנושא.

-X-

זה היה בתחילת הקיץ, ואפשר היה לחוש בבירור בעול החום הכלוא בכיפה. הוא עשה דרכו שוב ברחובות הרובע הנטוש, מחפש את דמותה הנשענת אל קיר מתקלף או יושבת על הכביש המבוקע, הזרוע מהמורות. הקיף פינה ונתגלתה מולו חומת הפלסטיק הישנה, מקום מפגשם הראשון, והיא כורעת על הקרקע כשם שמצא אותה אז. הפעם לא לבשה דבר מלבד מכנסיה הקרועים, וגווה החשוף הבהיק מולו באור המוחזר מחלונות האלומיניום השבורים. כששמעה אותו מתקרב הסתובבה אליו בחטף, מפנה זוג שדיים קטנים אל האור, ובפעם הראשונה גילה כי הוא מוצא אותה יפהפיה. לרגע לא ידע מה לומר.
"חם", הסבירה בפשטות כשעקבה אחרי עיניו. הוא מצמץ במהירות והביט במרוכז בפניה, נבוך, אולם היא פנתה כבר בחזרה אל החתול. זה כל מה שיקבל ממנה כל עוד היא מעתיקה, ידע. הוא בחר להתיישב והמתין, סבלני, עד שתסיים.
לאחר שעה קלה ליטפה את החתול ליטוף אחרון, התנערה וקמה. מידה כלשהי של הפתעה ניכרה בפניה כשראתה שנשאר להמתין לה, והיא חיבקה אותו בפרץ פתאומי של הכרת-תודה - או אולי סתם מתוך צורך במגע; מעולם לא ידע לפרש את התנהגותה כראוי. עמדו כך כמה רגעים, כשהיא כופה את טבעיותה על מבוכתו, ואז הפריד ביניהם החום והם פנו לחזור אל חדרה המוצל, שותקים.

"מה הטעם בהעתקות הללו?" שאל אותה מאוחר יותר ממקום משובו על המזרן, כשהוא מתבונן בה בהשיבה את הדיסק לעטיפתו. למרות שלוות-הנפש שהפגינה, עירומה גרם לו לאי-נוחות, ובניסיון להמלט מהשתיקה המעיקה ניסה מהלך נוסף במשחקה.
הוא מצא עניין רב בכפות רגליה כשטופפה אל המזרון ונשכבה לצידו. היא אמרה שאיננה מבינה, והוא התעקש ושאל שוב, בוחר מילים בקפדנות. היא שתקה במשך כמה רגעים, והוא חשב שנרדמה, אך אז כנראה בחרה בכל-זאת לענות לו. "זה לא בשביל לפתח." הוא המתין עוד, אך היא נשתתקה שוב.
"אלא...?" הוא ידע מראש שהמהלך הזה אבוד, ובכל זאת ניסה אותו. בתור תשובה הוא חש את גבה מתקמר ונצמד אל בטנו, וידע כי הפעם היא ישנה באמת.

-X-

הייתה זו מערכת יחסים מוזרה, בלשון המעטה. בקושי דיברו האחת עם השני, ומעולם לא באו במגע אינטימי, למעט אותן לינות משותפות. זה לא הפריע לו - הוא מצא שחיוכיה מפיגים את בדידותו, ושנוכחות גופה לידו עוזרת לו להרדם. בחלוף החודשים למד לקבל את אורח החיים הזה כמובן מאליו, וכשגילה כמה נזקק לה היה מאוחר מדי.
היא לא הייתה בחדרה כשבא, ולא שבה במשך מספר ימים. העטיפה המוכרת של "קאטס" הייתה ריקה, והוא תמה שמא קרה לה משהו בעת שיצאה להעתיק; אז הבחין במכשיר זרוק בשולי המזרון, כמעט ונעלם בינו לבין הקיר, והרים אותו, נלחם בזרזיף של דאגה. הדיסק היה בפנים, עוד מסתובב. הוא עצר אותו באיטיות ובחן בתדהמה את השינוי הגס שנעשה בכבל התקשורת. מישהו הפך את כיוונו – המידע זרם עתה מהמכשיר אל שלוחת האלקטרודות, לא מועתק, אלא...
הוא קירב את השלוחה לראשו, ומיד הצטמרר בפחד ושמט את המכשיר אל הרצפה בצווחה. גל הדאגה הפך לשיטפון של פאניקה, והוא קם, מסוחרר, חסר-יכולת להתמודד עם גילויו, והחל ממלמל כמטורף.

-X- -X- -X-

היא לא שבה במשך שבועות, למרות שחיכה לה בחדרה בכל יום ומדי פעם אף יצא לחפש אותה ברחובות הרובע הנטוש. אט אט החלה גוועת בו התקווה, ושיטוטיו שם נוגעו שוב באותה מלנכוליה מוכרת. שוב החל חש במועקת העיר, והיה מפקיר עצמו בידי הדמדומים ברצון, מוסיף את הגעגועים לרשימת בני-לוויתו הקבועים ומתענג על הכאב הקהה שהותירו בו הזכרונות.

באותו לילה היה שקוע בשיטוטיו, כאשר כמעט ומעד על חתול שחצה את דרכו במהירות. הוא פסק מלבהות ומיקד את עיניו, וחיוך מריר עלה על שפתיו: הנה אותה חומת-פלסטיק מוכרת, הנה מנורת הניאון בריצודיה השרירותיים...
והנה היא.
בתחילה ניער ראשו באי-אמון, אחר פסע צעד הססני לעברה, ואז החל רץ כבחלום. כמו אז, היא חשה בו מתקרב והסתובבה במהירות, אך הפעם היה משהו שונה בתנועתה, משהו מרתיע. הוא בלם את עצמו מיד והתבונן מפוחד במבט ששלחה אליו: באישונים הירוקים, הבוערים, לא היה שמץ של זיהוי, שום רמז שיוכיח שפעם הכירו, שהתחבקו בסמטה זו ממש. היה זה מבטה הדרוך של חיה שהופרעה על-ידי זר מאיים.
הם עמדו כך, קפואים, נועצים זה בזו מבטים – היא של איום ופחד, הוא של תחנונים ופליאה. מספר שניות חלפו באיטיות, ואז, בריצוד הניאון הבא, הביט בה נמלטת ממנו ונעלמת לתמיד מאחורי בניין סמוך, מותחת בגמישות את גופה העירום על ארבע גפיים מהירות.



נושא נכתב על ידי נשלח
  חתולים (סיפור הסדנא שלי) אבישי 14:03 16/05/2002
  הערות אבישי 14:05 16/05/2002
  למה, מה אני צריכה לחשוב? אסטרו-נעמי מקמרת את גבה 14:25 16/05/2002
  אני שמח שזה מצא חן בעינייך.[[ל''ת]] אבישי לא מכיר מיתולוגיה יוונית 14:37 16/05/2002
  נהדר גל 15:08 16/05/2002
  הרבה הרבה הרבה יותר טוב יעל 02:11 17/05/2002
  למעשה, טופפה. אבישי השליש התורן 04:05 17/05/2002
  מלשון ''טפיפה''. Sabre Runner 07:56 18/05/2002
  רעיון טוב ג'יי האמיתית 09:58 17/05/2002
  RE: רעיון טוב אבישי 05:45 18/05/2002
  בעיקרון הסיפור טוב. Sabre Runner 08:05 18/05/2002
  האם עניין היפוך הכבל לא עלה בסדנה? NY מאושר 10:36 18/05/2002
  אני הייתי תחת הרושם יעל 01:46 19/05/2002
  זה לא הרושם שאני מקבל. NY מאושר 03:28 19/05/2002
  מסקנה: זה אינו מכשיר אלקטרוני :-)[[ל''ת]] גל 03:33 19/05/2002
  היות והמכשיר מוציא גם פלט ג'יי האמיתית 09:36 19/05/2002
  אין לי בעיה עם עצם שליחת המידע NY מאושר 11:33 19/05/2002
  לכל עניין הכבל: אבישי 12:25 19/05/2002
  RE: לכל עניין הכבל: RILL 12:54 19/05/2002
  English it is, then. אבישי 13:03 19/05/2002
  אז יש אפשרות לפתרון שיספק אותי, לפחות. Sabre Runner 13:59 19/05/2002
  לגבי המניע שלה... ג'יי האמיתית 14:31 19/05/2002
  זה לא ממש חשוב יעל 00:19 20/05/2002
  אני נוטה להסכים עם יעל. אבישי 08:34 20/05/2002
  אני חושב שעניין ה''זה מהזווית ראיה של Sabre Runner 11:43 20/05/2002
  זה לא זה. אבישי 12:20 20/05/2002
  ברכותי וינסנט מנטפק היינות 14:05 18/05/2002
  וסיפורך שלך איהו? NY מאושר 14:32 18/05/2002
  איפה הסיפורים של *כולכם*, למעשה?[[ל''ת]] אבישי 12:34 19/05/2002
  אני עדין חוככת בדעתי אסטרו-נעמי רוצה עוד סדנא 14:17 19/05/2002
  את צריכה לגייס עוד שחקן יעל 00:21 20/05/2002
  RE: את צריכה לגייס עוד שחקן אבישי 13:14 20/05/2002
  כן! כן! מחזה! אסטרו-נעמי יהיה טוב 13:09 22/05/2002
  אם תרצי בי אני שלך. NY מאושר 13:13 22/05/2002
  סדנת מספרי סיפורים יעל 06:13 23/05/2002
  RE: כן! כן! מחזה! אבישי 10:24 23/05/2002
  בסדר... שלמקו 06:41 19/05/2002
  סיפור חדש... דיעה חדשה. alonwho@what 02:06 20/05/2002
  תסלח לי אני קצת שיכור היום... alonwho@what 02:17 20/05/2002
  אני לא בטוח שהבנתי אותך...[[ל''ת]] אבישי 08:32 20/05/2002
  מה אתה לא מבין?[[ל''ת]] alonwho@what 03:33 21/05/2002
  RE: מה אתה לא מבין? אבישי 09:17 22/05/2002
  אני אנסה להיות מסביר פנים... alonwho@what 01:45 23/05/2002
  RE: אני אנסה להיות מסביר פנים... אבישי 12:00 23/05/2002
  לא צריך להתנצל, תאמין לי.[[ל''ת]] alonwho@what 04:50 24/05/2002
  אני מטומטמת, ועכשיו זה רשמי עידית 05:41 25/05/2002
  הזרימה היא לא אליה, אלא אל המכשיר. Sabre Runner 06:25 26/05/2002
  עיונוסף: אבישי 12:33 26/05/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.