כשקראתי את הגירסה הראשונה, לא ממש נדהמתי לגלות את עניין הערפדים. כבר הקטע של הפיות הכין אותנו לאיזושהי ישות על טבעית שמתעסקת עם הילדה. היה לי ברור שאין כאן פיות. לא חשבתי על ערפדים דווקא, אבל הייתי בטוחה שיש כאן משהו מקביל לפיה, וגם היתה תחושה כאילו זה הולך לכיוון רע.

בעיקרון אהבתי את הסיפור. הפורמט של הילדה שמקליטה הכל לטייפ הוא קצת בעייתי, כי הוא לא מאפשר לך לתת שום דבר מנקודת מבט שונה - ויכול להיות שזה מה שיוצר את הבעיה ש NY הצביע עליה גם בגירסה הראשונה וגם בשניה.

אילו, למשל, היינו יכולים להתוודע למחשבותיו של האב - שעובר על כל האפשרויות המוכרות לו לשאלת השיניים הנעלמות - היינו יכולים גם להיות מוכנים יותר לסוף וגם להיות אולי מופתעים ממנו. למשל, האם סילקה את השיניים ושכחה מזה, יש באמת פיית שיניים, יש ערפד שלוקח שיניים, יש שיניים שנעלמות וזה מצביע על כוחות אצל הילדה.
אילו היית מביאה גם את מחשבותיה של האם, היינו מקבלים נקודת מבט שונה: אולי היא חושבת שהיא הפילה את השיניים בטעות והן אבדו, אולי הילדה לקחה את זה ולא מספרת, אולי מישהו פרץ לבית.

ואז לראות את תגובות ההורים ככל שהסיפור מתקדם: בגירסה השניה היה האבא ההיסטרי, וזה טוב מאוד. היתה חסרה לי קצת האמא שמודאגת מכך שבעלה משתגע ואולי קרה לו משהו בזמן השירות בצבא. הילדה מתייחסת לכל העניין בשוויון נפש. זה עובר לה מעל הראש, וזה הגיוני.

בקיצור, הרעיון מצויין - אבל לדעתי הפורמט שבחרת פשוט לא מתאים לו. היה כדאי לשלב את הקטעים המדוקלמים של הילדה ביחד עם דברים אחרים שהיא לא יודעת. התוצאה תהיה סיפור ארוך פי שלושה לפחות, אבל לדעתי יהיה טוב יותר.