אני מקשה עליך את החיים, אני יודע, אך לדעתי הבעיה עדיין קיימת.
אכן, בניית הסיפור השתפרה, אבל שימי לב - הערפדים נכנסים לתמונה רק ברישום הממשי האחרון ביומן, ממש לקראת סוף הסיפור. עד אז, יכולות להיות חמישים סיבות אחרות למתרחש. למה דוקא ערפדים? להבהרה, אתן דוגמה נוספת.
תעלומה בלשית: חיים ומשה חקירות עוקבים אחר אשה בעלת התנהגות מוזרה מאד. כל יום בשעה שבע בערב היא נכנסת לחנות ברחוב שינקין. למרות השמירה ההדוקה אותה מציבים הבלשים על הבית, תמיד בבוקר שלמחרת מופיעה האשה בפתח בית ברחוב ז'בוטינסקי. אנו עוקבים אחר צמד הבלשים ונסיונותיהם לפצח את התעלומה. הם מביאים מכ"ם כיס ומגלים כי האשה אינה הולוגרמה. הם מוודאים כי אין לה אחות תאומה. הם מצלמים אותה ברנטגן, מרחוק - שום דבר חריג. לבסוף מסתבר כי האשה היא ערפדית-למחצה עם פטיש לקניות - כל ערב היא הופכת לאפר, והיא יודעת זאת אך אינה מסוגלת להתאפק. אנשי החנות החביבה עליה משתפים עמה פעולה ומחזירים אותה כל ערב בצנצנת לביתה.
הסיפור, כפי שהצגתי אותו, פגום. מדוע? כי אין מספיק גורמים בגוף הסיפור שיצביעו דוקא על הפתרון שנבחר. באותה מדה נתן לפתור את העניין באמצעות חייזרים, טלפורטר או שיבוט. מה, אם כן, אפשר להוסיף לסיפור כדי לגרום לפתרון להיות הגיוני יותר, קשור יותר?
א. בכל ערב, בשבע וחצי, יוצא מישהו (גבר או אשה) מהחנות ובידו צנצנת
ב. תיאור תוי הפנים של האשה, המרמזים באופן כלשהו על מהותה
ג. מעט אפר נושר מהצנצנת ונאסף ע"י הבלשים. למחרת נראית האשה פגועה/חלשה/פצועה
וכולי.
סיפורך, כרגע, מזכיר במצבו את הדוגמה שהבאתי ללא התוספות. הערפדים נכנסים כך סתם, משום מקום, ללא קשר אמיתי (הגיונית-לסיפור) למתרחש.