אני שמח להסביר:
כשאני אומר "תוצאה הגיונית של רצף ההתרחשויות" - אין הכוונה לשמירה על ההגיון של "העולם האמיתי", אלא לעקביותו של המבנה הפנימי של הסיפור.
למשל: אני יכול לספר על הערפדיחים, חבורה של ערפדים צ'חצ'חים מנתניה, הרגישים רק לאור צ'קלקה והניחנים ביכולת לירוק מסמרים חלודים על אויביהם. ז'קו, מנהיג הערפדיחים, שולט בהם ביד רמה ולצדו יועצו המעוות ברדוגו. זה האחרון מגלה כי בליל ירח מלא הוא חסין מהשפעת הצ'קלקה, ומנצל זאת כדי לנסות ולהתנקש בז'קו ולהפוך למנהיג הערפדיחים החדש.
כעת נבחן כמה סיומים לסיפור:
א. ברדוגו מכסח לז'קו את הצורה בעזרת צ'קלקה בליל ירח מלא, אך מגלה כי לתגליתו מחיר יקר - מרגע זה אין הוא יכול להתקיים ללא אור צ'קלקה, וכך הוא נאלץ לבלות את שארית חייו בבדידות, הרחק משאר הערפדיחים.
ב .ז'קו מכסח לברדוגו את הצורה ובאותה הזדמנות מלמד את הקוראים לקח חשוב בגיאוגרפיה נתנייתית.
ג. מסתבר כי ז'קו וברדוגו הם למעשה שני חיידקים, וכי הצ'קלקה היא למעשה מנורת המעבדה שמעל צלחת הפטרי שלהם.
ד. עב"מ גדול נוחת לפתע מהשמים ומשמיד את כדור הארץ.

סיומים א' ו-ב' *הגיוניים לסיפור* ומהווים המשך, פועל יוצא של מה שסופר עד עתה. סיום ג' הנו אחת מהקלישאות הנפוצות ביותר של המדע הבדיוני (ראי לקסיקון טרקי סיטי, המקושר מכללי הפורום). סיום ד' פשוט *לא קשור לכלום*. הוא לא מהווה המשך הגיוני לסיפור - ללא קשר למדת ההגיון של עב"מ גדול המשמיד את כדור הארץ. פשוט אין שום קשר.

הדוגמה שנתתי מוקצנת, כמובן, אך כולי תקווה כי יש בה כדי להסביר לך למה כוונתי ב-"תוצאה הגיונית של רצף ההתרחשויות".