אהבתי את הסגנון ודרך הצגת הדברים. לי, אגב, לא היתה כל בעיה להבין את משפט הסיום בפעם הראשונה - לא נראה לי כי צריך עוד רמזים.
הדבר שהציק לי בסיפור (שהרי פטור בלא כלום אי אפשר) הוא העלילה עצמה. אכן, היא מוצגת טוב מאד, אך היא עצמה אינה, לטעמי, מעניינת במיוחד. כבר בתחילת הסיפור הבנתי מה יהיה סופו (וקיויתי שלא כך יהיה).
לדעתי כדאי לך להתחיל לנסות לכתוב סיפורים מעט יותר ארוכים ומורכבים, תוך הגדלת מספר הרעיונות בכל אחד מהם. סיפור של רעיון בודד את כבר מעבירה מצוין - כעת הזמן לגדול!

עוד הערה בעניין פסיקים וסרבול (קל): ראי את המשפט הראשון שלך -
"הוא יותר מדי ביישן בשבילך," אנה אומרת, בזמן שהיא מוציאה את הסיכות משיערה, פורמת את התסרוקת של ההופעה.
נראה לי כי ניסוח זורם יותר יהיה: "הוא יותר מדי ביישן בשבילך," אנה אומרת ומוציאה את הסיכות משיערה, פורמת את התסרוקת של ההופעה (או את תסרוקת ההופעה שלה, או את תסרוקת ההופעה, לשיקולך).
מדוע? כי ויתרנו על פסיק-בולם-זרימה אחד ועל "בזמן ש", שהנו פתרון מסורבל למדי.

בקיצור - קבלי ח"ח עצבני ויאללה, לעבודה!