1. בנוסף להערותיהם של עמיתי הנכבדים, אני ממליץ לך לקרוא את *כל* המאמרים המסופקים בכללי הפורום, עדיף יותר מפעם אחת.
2. כתיבת מדע בדיוני אינה עתידנית, וודאי שאינה דורשת הוספת מיני טריקים והמצאות. ההגדרה החביבה עלי למדע בדיוני היא "מה אם?" (What If?). מה אם נתן יהיה לנוע במהירות העולה על מהירות האור? מה אם נתן יהיה לנוע בזמן? מה אם ימציאו שיטת שלטון טובה יותר מדמוקרטיה? מה אם בית המקדש לא היה נחרב? (דוגמה לז'אנר הקרוי "היסטוריה חלופית")
מה אם יוכלו כל בני האדם להעביר את עצמם ללא כל מיכשור חיצוני באופן מיידי ממקום למקום (טלפורטציה)? מה אם סוף העולם הגיע?
וכו' וכו'. כל הרעיונות שלמעלה נכתבו כבר פעמים רבות, כמובן. החכמה היא למצוא רעיון חדש, לשלב באופן *חדשני* (להבדיל מ*לא*-חדשני) בין כמה רעיונות מוכרים או לתת זוית/וריאציה לא שגרתית ושונה על רעיון מוכר. כדי לכתוב מד"ב כהלכתו, אם כן, עליך להכיר את התחום.
3. קיים חוסר משווע בסימני פיסוק. ביחוד קופחה הנקודה - אתה חייב ללמוד לחלק משפטים כהלכה ולהחליט היכן מסתיים משפט אחד ומתחיל אחר. בדרך כלל, ברמה הבסיסית, ידבר משפט בודד על נושא בודד. גם פסיקים יכולים להועיל. ניקח כדוגמה את משפט הפתיחה שלך:
"איזה יום יפה חשבתי ופקחתי את עיני והדלקתי סיגריה חדרי היה קטן ואפור יותר מתמיד אבל קריין הטלוויזיה שהיתה דלוקה עוד מהלילה ניראה מאושר מתמיד."
ראשית - חשבת כי זהו יום יפה. יש להבדיל בין המחשבה עצמה לבין המעשה, על כן: "איזה יום יפה*,* חשבתי" (שים לב לפסיק). לאחר מכן אתה מדבר על עצמך ("ופקחתי...והדלקתי..."), אך אז אתה עובר לדבר על *החדר*. בנקודה זו *יסתיים* המשפט הראשון: "ופקחתי את עיני והדל'קתי סיגריה." (שים לב לנקודה). אגב - עדיף להמנע מעודף ו' החיבור: "פקחתי את עיני" ולא "ופקחתי". הלאה: "חדרי היה... אבל קריין הטלויזיה". שוב - אתה מדבר על החדר ואז על הקריין. תוכל לחלק את המשפט לשניים - נקודה לאחר "מתמיד" והשמטת ה-"אבל" - או לשים פסיק באותו מקום. השימוש החוזר ב-"מאושר מתמיד", אגב, אינו נאה כלל וכלל.
קריין הטלויזיה נראה מאושר מתמיד, והמכשיר עצמו דלק עוד מהלילה (או, למעשה, *כל* הלילה). שני חלקים אלה יופרדו בפסיקים, כך: "קריין הטלוויזיה, שדלקה כל הלילה, נראה מאושר מתמיד." (שים לב לפסיקים ולניסוח המדויק, השונה מזה שלך).

נראה לי כי נתתי לך מספיק חומר למחשבה להיום. צא ולמד.