הרי שדרך הצגת הסיפור מגושמת ולוקה בחסר. ההסברים קצרים, לא ממצים ונראים בעיקר כתירוצים המיועדים אך ורק לקידום העלילה בכח. קשה לדעת מתי מדובר בפלשבק ומתי בעלילה ב-"זמן אמיתי" - ביחוד בקטע המתחיל ב-"לחשה כשהמראנו" ועד "לפתע זה הלם בי".
נראה כי קיים בלבול זמנים מסוים אצל הכותב, או כי הוא התקשה להעביר את הזמנים הנכונים ממוחו אל מעבד התמלילים.
עניין השמות ממשיך להציק: הרי לנו אגדה, סיפור מעשה השואב ממקורות כאלה ואחרים. לגיבורה קוראים "סוניווה", לספינה "קסנדרה", לספינה הקטנה "אריאדנה" ולגיבור "עומר". עזרו לנו, ילדים, למצוא את יוצא הדופן... ;-)
גם סימני הפיסוק נשארו בעינם: הרווחים העצובים לפני סימני הקריאה והשאלה (למה, בשם אללה?) והנטיה לשים פסיקים בכל מני מקומות משונים ("מנועיה של 'קסנדרה' חייבים לפעול, כל הזמן ואם, מסיבה כלשהי זה לא קורה, אז..." - גם ללא הפסיקים יש לנו כאן מועמד לפרס הניסוח המסורבל 2002).

בקיצור - הסיפור כתוב בחפזה, קלישאתי למדי, וכפי הנראה מסתמך יותר מדי על היכרות עם אגדות אלו ואחרות. בחזרה לשולחן השרטוט.

אני ממליץ לכותב להמנע מפרסום כמה סיפורים במקביל. עדיף (לטובתו ולטובתנו) לפרסם סיפור אחד, ללמוד לקחים ורק אז *לכתוב* את הסיפור הבא.
(נכון, אני רומז כי סיפורי מגרה *אינם* רצויים כאן. גם לי יש הרבה חומר שכתבתי בשנות התשעים העליזות, ואני לא מפרסם אותו כאן, או בכלל. סיפורים *חדשים*, בטובכם)