בקרו גם בפורום האגודה
חזרה לאתר האגודה
פורום הסיפורים :   מיועד לפרסום וביקורת של סיפורי מד"ב ופנטסיה; מנהל הפורום: זיו קיטרו (Sickbar) 
לקבלת עדכונים חודשיים בדואל על פעילויות האגודה, הצטרפו לרשימת הדיוור על-ידי משלוח מייל למזכירות האגודה.
RSS Headlines
רוצים לפרסם כאן סיפורים? ראשית, קראו את כללי הפורום.
באחרית
נכתב ע''י: ד.מ. (IP Logged)
תאריך: 12:27 15/04/2002

דבר ראשון, אציין ששיפרתי מעט את טעויותי שבסיפור הקודם ("כיצד יאסר ערפאת הציל את כדור הארץ". כרגע החלטתי לקרוא לו פשוט "בוש, שרון וערפאת"), ושכתבתי לחלוטין את הסוף. למען האמת לא השקעתי בסוף החדש כמו בשאר הסיפור, כך שאל תצפו לפלאות. אם יש לכם כוח, הכנסו ללינק הזה. תגידו מה אתם חושבים! (רצוי כאן בעץ של הסיפור *הזה*).
ובכן, הבא נתחיל בסיפור החדש (ואל תרתעו מההתחלה המוכרת, פשוט תקראו ותקטלו אותי כשתסיימו :))
Here we go...


לא האמנתי למשמע אוזני כאשר היצור שישב מולי סיים את סיפורו, וזה בדיוק מה שאמרתי לו.
"אתה חייב להאמין - כל מילה היא האמת לאמיתה", הרעים היצור, אשר את שמו האמיתי לא ידעתי.
'תקרא לי פשוט "נשר"', התעקש כל פעם שניסיתי לברר את שמו בעדינות.
אבל מה זה משנה בסופו של דבר?
תקראו לי אסף. שם משפחתי לא משנה. לא כעת.
ברגע הזה ישבתי על כורסה רכה, לא תאמינו, בתוך צלחת מעופפת.
נחטפתי בידי חייזרים בזמן שיצאתי למרפסת לעשן, ולמרות שמעולם לא האמנתי לכל אותם פריקים מטורפים שטענו את אותה טענה, יכלתי להבין את רגשותיהם.
למרות שנשר כלל לא דמה ליצור קטן בעל עיניים גדולות, ו*בוודאי* שלא היה ירוק או משהו דומה, ה"אי-אנושיות" שלו בלטה מייד לעין.
לא, היא לא בלטה בין רגליו, אלא משני צידי גבו.
נשר נראה בדיוק כמו גבר יפה-תואר במיוחד, בעל מבנה גוף שארנולד שווארצנגר היה מקנא בו, ו*זוג כנפיים לבנות* שבלטו מגבו, אשר הגיעו, במצב פרוש, לאורך של 5 מטרים כל אחת (לפחות לטענתו של נשר - לא היה מקום במגזר הזה של הצלחת כדי להראות לי).
כן. נשר היה מלאך.
המלאכים הם בעצם אבותיהם של בני-האדם, סיפר לי.
זהו גזע מתקדם מאד טכנולוגית, וכנפיו, גופו השרירי והמושלם ופניו הם כולם תוצאה של רפואה מתקדמת וקמצוץ הנדסה גנטית.
אבל גם זה לא חשוב.
מה שחשוב הוא, שבדיוק כפי שהמלאכים הם בשר ודם, כך גם יריבם הניצחי - השטן מהגיהנום.
"מאתיים שנים לאחר שהגזע שלנו יישב את הכוכב שלך, פרצה מלחמה גדולה", סיפר לי נשר, בזמן שספינת החלל בה ישבנו צלחה את שכבות האטמוספירה העליונות במהירות.
"באותו הזמן כוכב זה לא היה מיושב בצפיפות ולא היה חשוב במיוחד, ולכן אמפריית המלאכים, שכללה בתוכה אינספור כוכבים וערפיליות, החליטה שכל מאמץ להרגיע את הרוחות כאן באמצעות התערבות צבאית קלה יהיה מיותר.
"אתם, בני-האדם, בעצמכם הרי אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה", חייך נשר.
"המלחמה שלנו דמתה יותר מכל למלחמת העולם השנייה שלכם, רק שקנה המידה שלה היה קטן יותר מפאת מספרינו הנמוכים. למרות זאת, הרמה הטכנולוגית שלנו הייתה גבוהה מאד, כך שהאבידות בנפש היו רבות.
"כוכב זה לא היה מזוהם אז, כפי שהוא כיום. הוא היה טרי ורענן, אחד מהכוכבים הדומים הבודדים שהתגלו במילניום האחרון, ולכן היה מוקד התיישבות פופולארי. אחד האנשים שהוא משך אליו היה מדען גדול וידוע בתרבותנו. גאון אמיתי, אחד האנשים המבריקים ביקום. היה זה כבוד גדול לקבל אותו בקהילה הקטנה שלנו כאן על-פני כוכב הארץ".
כאשר התעניינתי לשמו של אותו מדען, ענה לי נשר כי אינו יכול לגלות שם של מלאך לבן גזע זר (לפחות כעת הבנתי מדוע לא גילה לי את שמו שלו מלכתחילה), ולכן רצוי שאכנהו "ינשוף".
"ינשוף הגיע לכאן שנים בודדות לפני המלחמה הגדולה. במהלך המלחמה, תמיד ניסה לפתח נשק-על. הוא חיפש נשק שיוכל להכריע בקלות יחסית את אויבנו המורדים ואת מנהיגם, אשר אכנהו 'עורב'. בהתחלה ניסה ינשוף לפתח גזע של לוחמי-על", סיפר נשר.
"הוא ערך ניסויים במלאכים ששובטו מהלוחמים הדגולים ביותר שהיו ברשותנו. הכנפיים שלנו תמיד הפריעו לנו בלחימה בג'ונגלים הסבוכים של הארץ, וכל נסיון להמריא מעל פני הקרקע היה הופך אותנו מיידית למטרה נעה, כך שהדבר הראשון שינשוף ביקש מההנהלה האחראית היה שלא יבצעו השתלות-כנפיים עם הגעתם של העוברים המלאכותיים לגיל המתאים. הוא יצר גזעי לוחמים רבים, אשר היו אינטליגנטיים לא יותר מהדרוש להבנה וביצוע פקודות, אבל מותאמים בצורה טובה יותר לג'ונגלים. אותם לוחמים ידועים כיום בתור הומו-ארקטורוס, הומו-האביליס, ואפילו האדם הניאנדרטאלי. לצערו, הלוחמים הראו אחוזי הצלחה נמוכים בהרבה מהמשוער, כך שהוא וויתר על רעיונו הראשוני (אותם לוחמים שוחררו בינתיים לחופשי והחלו להתרבות כמו שפנים, ומאוחר יותר יתפתחו לשימפנזות, גורילות ושאר פרימאטים, ו*לא* לאדם) והחל לעבוד על נשק מוחלט יותר, נשק שלא יוכל להכשל במשימתו.
ואז, הוא גילה אותו.
הנשק הגדול, שאותו פיתח כתוצאה ממחקרים ממושכים ומיגעים שלוו תדירות בנידודי-שינה. הנשק, שכונה "להבת צדק", אמור היה להשמיד את עורב אחת ולתמיד, אך לפני שהמועצה אישרה את השימוש בו, כוחותינו הנחיתו מהלומה משמעותית לכוחותיו של עורב. כעת צבאותיו נמצאו בנסיגה מתמדת, מותירים מאחוריהם ערים שלמות הבוערות באש, ובמקרים אחדים אף הפציצו אותן בנשק גרעיני חסר-קרינה.
"אבל כל הסיפור הסתיים בטוב. עורב נוצח. הוא, בלווית מאות עוזריו, הוגלה לבסיס תת-קרקעי עתיק, שהוקם מתחת לקרום הארצי למטרות מחקר על הפלנטה הזאת עוד עשרות שנים לפני ההתיישבות הקבועה בו".
הקשבתי לכל הסיפור בהשתאות. מה שנגלה לעיני היה מדהים ביותר, אך זה היה רק קצה הקרחון.
הקטעים ~הגרועים ביותר~ היו עוד עתידים לבוא...
"העולם שעורב הותיר מאחוריו היה עולם מתפרק, עולם שלא הצליח להתאושש משנות הלחימה האלימות. הממשלה האזרחית לא הצליחה לתפוס האת השלטון מחדש לאחר תום המלחמה הגדולה, והכוחות הצבאיים היו מדוללים ומותשים מאד.
"והעולם ירד לתוהו. במהלך השנים הנוראיות הללו הרמה הטכנולוגית צנחה לה שנה אחרי שנה, עם מותם של מדענים גדולים והשמדתם של מתקני מחקר ופיתוח חשובים על-ידי מפגינים והמונים זועמים. בשלב שבו כבר לא ניתן היה לעשות השתלות-כנפיים וזריקות-תיקון לפעוטים שאך-זה נולדו, ינשוף, ששרד בפלא את כל עשרות שנות הכאוס האלימות הללו, החליט לנקוט בצעדים משמעותיים על-מנת לשמר את טכנולוגיית ~להבת הצדק~. הוא הצפין את הוראות ההרכבה והתפעול בצופן הגנטי של עצמו. למזלו, הוא הספיק להעשות לאביו של בן בודד לפני מותו האלים מידי בוזזים, מוות נפוץ בתקופה ההיא.
"אתה, אסף", סיים נשר את סיפורו, "צאצא של ינשוף. עורב, כלוא אבל עם-זאת חופשי בבסיס התת-קרקעי, החל לרקום תכניות זדוניות להפלת האימפריה שלנו. סוכני הריגול שהאימפרייה שלחה לאחר שנודע לה על תוצאות המלחמה, החלו לכנותו דיאבלו, בעל-הזבוב או שטן. הוא חי גם עד היום, בעזרת אמצעים מלאכותיים כמובן. ותכניותיו להקים אימפרייה משלו במקום האימפרייה שלנו כבר מוכנות. הוא יפעל בקרוב. בקרוב מאד. אנחנו זקוקים לך על-מנת ליצור את ~להבת הצדק~, שתשמיד את הגיהנום והשטן אחת ולתמיד. אני פה, בפקודתו של הגראנד-מאשין, בינה מלאכותית שבוודאי תוכל לכנותה אלוהים. ואנחנו בדרך לספינת הדגל המוסווית שלנו, במסלול סביב הירח".
וזה היה סיפורו של נשר. ארוך ובלתי-יאומן.
"ואיך בדיוק אתם יודעים שאני, אסף מחיפה, הוא בדיוק האדם שאתם מחפשים?", שאלתי.
"מודיעין", הייתה המילה היחידה שפלט.
אך השטן, כצפוי, לא היה מטומטם. הוא ידע את כל הסיפור, ולכן נקט בצעדים מסויימים על-מנת למנוע את הגעתו של אסף ונשר לספינה.
בגובה של 2000 קילומטרים מעל פני כדור-הארץ, שלושה-עשר רכבי-חלל זרים פגשו את הצלחת של נשר ואת ששת בני-לוויתה.
הקרב היה קצר אך קטלני.
לצערי יכלתי לראותו רק על-פני מסך ראדאר שנשר הדליק על התקרה, כיוון שבחלק הזה של המבנה הצלחתי לא היו אשנבים.
חמישה מהמלווים שלנו חיסלו 10 חלליות אויב לפני שהושמדו. המלווה האחרון הצליח, בכשרון רב ביותר עלי לציין, להשמיד את שלושת הנותרים ולשרוד. הצלחת שלנו אפילו לא נשרטה.
לא האמנתי לכשרון הטייסים של שני הצדדים, ואפילו חשדתי שמסך הראדאר זייף את הכל. התרגילים שהם בצעו היו ברמה גבוהה בהרבה מעל זו של טייסי חיל האוויר הישראלי, או כל חיל-אוויר אחר בעולם (או אולי יכולת התמרון של החלליות עצמן היתה גבוהה יותר?).
לבסוף הגענו לספינת המלאכים.
לצערי, למרות שכעת עברנו מחדר האירוח שבצלחת לחדר הכניסה בעל החלון הגדול, לא יכלתי לראות אותה מפאת שדה ההסוואה שכיסה אותה, אך נשר הבטיח לי שאורכה עולה על קילומטר. למעשה לא כל כך התרשמתי. הספינות של מלחמת הכוכבים היו בוודאי אוכלות אותה לארוחת הבוקר בתוספת מרק.
לאחר ההתחברות, נשר הוביל אותי דרך מנעל האוויר למסדרון שומם בספינה.
רק אחרי כל דקות ההליכה ההן, יכלתי לקלוט את מלוא אורכה של מפלצת הפלדה הזאת. העדפתי להתעלם מהתחושה ההולכת וגוברת שספינה זו גדולה ב*הרבה* מקילומטר בודד, והתרכזתי בהשערות בקשר לעתיד לבוא.
ואז, לבסוף, הגיע הרגע.
נכנסנו מבעד לאחת הדלתות במסדרון.
כמה עשרות מלאכים נוספים - הראשונים שראיתי במו-עיני מלבד נשר - התאספו סביבנו בציפיה.
היו ביניהם גם מלאכיות, גופן מושלם לא פחות מגוף הזכרים (בדרכן, כמובן). שמתי לב שאיברים מסויימים של גופי נוטים בזווית גבוהה מדי כלפי מעלה, ולכן הפסקתי לבהות באיזורי גוף ספציפיים של המלאכיות (ידעתי שאם וכאשר אספר לארוסתי על החטיפה, אשמיט את הפרט הקטן הזה) וסקרתי את החדר.
החדר היה בעצם כיפה שקופה, שבקצה שלה ניבטה אלי מחציתו של כוכב מולדתי, ארץ, מתוך השממה האפילה.
במרכז החדר היה מבנה דמוי-שולחן קטן ומעוגל.
נשר ציווה עלי לגשת אליו ולהניח את ידי במעגל המסומן.
עשיתי זאת.
בשנייה שידי יצרה מגע עם המתכת הקרה כקרח, כל גופי נתקף בעוויתות. צרחתי בשעה שכוח כלשהו בחן כל תא מתאי, מכריח אותי להתקפל מכאב בשעה שעצבי גורו עד למלוא יכולתם.
לבסוף הכאב נפסק.
הייתי צריך לעשות מאמץ מודע כדי להשאר בהכרה.
לאחר כמה דקות ציפיה מותחות אך משעממות, שבמהלכן הצלחתי בנס שלא להתעלף על הרצפה, נשר הודיע שהמכונה מוכנה.
אמנם לא הייתי חובב מדע-בדיוני (למעט סרטי 'סטאר ווארס'), אך לא הייתי זקוק לכך כדי להבין שהמלאכים השתמשו בכלים בלתי ידועים לאנושות, ולכן המכונה נבנתה בפרק זמן של דקות.
למעשה שמעתי פעם על משהו כזה. "נאנו-טכנולוגיה", נדמה לי.
המכונה הופעלה.

---

באותו זמן, עורב, השטן, דיאבלו ובעל-הזבוב, ישב על כסו בתחנת המחקר שכונתה גיהנום, אותה הוא שיפר והרחיב במשך מאות השנים שחלפו. גופו, שהראה סימנים כבדים של הנדסה גנטית ושיפור קיברנטי, נראה זוועתי במיוחד לאור האדמדם של מנורות התאורה.
באותו הרגע הוא במקרה התעסק בבעיה הבאה: כיצד חייליו, ובוודאי שעד אז הוא יספיק לאסוף מיליונים מהם, יפרצו את ההגנות סביב לארמונו הענק של קיסר המלאכים לאחר התגברות על כל שאר המכשולים, כשלפתע חש משהו משונה.
המזגן לא פעל.
רגע לפני שזרם אש ולבה לוהטים פרצו מבעד לכתלי הגהינום המתוגברים, הספיק השטן לתהות האם הבעיה היא במערכת הקירור עצמה, או שמשהו מוזר מאד מתרחש למגמה שבחוץ...

---

אחרי דקות מתוחות שבהן דבר לא קרה, כל המלאכים פרצו פתאום בצהלה לא-אנושית. נראה כאילו אנרגיה בלתי-נתפסת ממש *נשפכה* מתוך עורם, ובעיקר מתוך עיניהם. השמחה הייתה ברורה.
למרות שלא ידעתי כיצד הם יודעים את זה, אבל הייתי בטוח שזהו.
השטן ומשרתיו הושמדו.
הצטרפתי בשאגת שמחה, ולמרות שחשתי עדיין חלוש בהשפעת ה"שולחן" המסתורי שבו המלאכים השתמשו לשם קריאת הצופן הגנטי שלי, מעולם לא חשתי ולא אחוש שמחה כזאת כל חיי.
הצלחתי במשימה. הצלחתי, ואשמור ידיעה זאת בליבי לעולמי-עד...

^וכך הסתיים האפוס האישי והקטן של אסף, שהיה אחראי לא רק להצלתו של כדור-הארץ, אלא גם של כל אמפריית המלאכים.^



האמנם?

כעבור דקות מספר, הפסקתי לשמוח כששמתי ליבי למשהו משונה.
הספינה הסתובבה כל העת על צירה, כך שכעת יכלתי לראות את כדור-הארץ במלואו, מואר עד-כדי שלושה רבעים. כתם כתום וענק התפשט אט-אט ברחבי אירופה, אשר נמצאה כעת במרכז הכדור, מרכזו היכנשהו בים התיכון.
זינקתי על רגלי ובצרחות רמות ניסיתי לשאול את נשר מה מתרחש.
שמחת הדמויות המכונפות נפסקה מייד.
נשר העיף בי מבט מצטער.
"לא סיפרתי לו", אמר למלאכים האחרים.
לאחר זאת הוא פנה אלי, הבעת עצב קפואה על פניו.
~להבת הצדק~ היא נשק רב-עוצמה עד מאד. אבותינו לא השתמשו בו מיד עם המצאתו כיוון שהם שמרו אותו כמפלט אחרון. אבל לנו, לאור הסכנה הנוכחית, לא הייתה כל דרך אחרת, כאשר כל בטחון האימפרייה היה תלוי במערך הזה. אין דרך אחרת להשמיד את השטן, החבוי עמוק כל-כך בתוך כוכב זה והמוגן בידי מערכי הגנה שפותחו במשך אלפי שנים.
לא הייתה לנו ברירה אלא....
להשמיד את כדור הארץ למען בטחון האימפרייה"...

ובאותו הרגע, שניות לפני שהתרתי לעצמי להתעלף, ידעתי מיד מספר דברים גורליים.
אין לי בית.
אין לי משפחה, חברים או קרובים.
אני השריד האחרון של האנושות כפי שאני מכיר אותה.
ושלעד, לנצח-נצחים ינוח על מצפוני נטלם של 6 מיליארדי גופות...

הסוף



נושא נכתב על ידי נשלח
  באחרית ד.מ. 12:27 15/04/2002
  טוב... שלמקו 01:52 16/04/2002
  הצעה ידידותית הפרד 14:52 16/04/2002
  לא רע יעל 04:07 17/04/2002
  מאוד לא אהבתי נונין 06:48 18/04/2002


מצטערים, אין לך הרשאה לכתוב/להגיב בפורום זה.
This forum powered by Phorum.