קודם כל יש לציין שזו תחרות סיפורים של 300 מילים.
אני חוזר על המספר 300.
אין לי ספק שההודעה שזו תעבור את המספר הזה.

את יכולה לומר שלא מצאת כלום בסיפור לעומת זאת יש אנשים שיוכלו לטעון שיש בו יותר עומק מ "נשים ממאדים וגברים מנגה" של ד"ר גריי. שניהם צודקים אבל הדבר העיקרי מבחינתי הוא שבן אדם שקורא סיפור יסיים אותו בתחושה שהוא קיבל משהו, ערך מוסף, על הזמן שטרח להשקיע ולעקוב אחריי האותיות שבמשפט.
צחוק, למשל הוא תמורה מצויינת עבור הדקה שנדרשה לקריאת הסיפור. זו המטרה אליה שאפתי.

יש ספרים שלמים שמבוססים על פרקי בדיחה, אדמס לדוגמה. זה עדיף על פרקים שלמים שמתבססים על סבל, נניח. ( סבל לקורא, לא לדמויות).

בקיצור, הומור עומד שווה בשווה מול כל כלי אחר, הומור הוא הגשר בין עמים, מדינות ואנשים ואיתו נכבוש את השלום.

בקיצור, בסיפור של 300 מילים, אם הצלחת לסחוט רגש מהצופים אז ניצחת.


רוני דניאל שולח אליכם נשיקה הומוריסטית עם ליפסטיק.