בסה"כ חייכתי. הרעיון מקורי. ואין ספק שנהנת לכתוב עליו... רואים.

עכשיו לעניין הביקורת....

אני חושב, אם אינני טועה. שהמשל על סיזיפוס מייצג רעיון אחר ממה שאת הצגת.

הרעיון הוא שלמרות העבודה השחורה, המשעממת, השגרתית, ישנו איזשהו שכר בצידה.

ממה שאני זוכר. הרגע "המאושר" של סיזיפוס היינו הרגע בו הוא רודף אחרי האבן המתגלגלת וחש את הרוח נושבת בו במורד. אין מדובר על קיבעון מחשבתי, או הרגל. או שיגרה במובן הרצוני של המילה. אם כבר, מדובר על מצב שבו גם כאשר אתה עושה משהו משעמםםםםם, ניתן עדיין למצוא בו דברים חיובים, כמו הרוח.


עכשיו לעניין הסיפור... בהנחה שהתיאוריה שלך נכונה. ולרגע זה, זה לא משנה....

רצף ארועים מקביל, בין העולם האמיתי לבין סיזיפוס, היה מייצר קשר הדוק ומצחיק יותר של סיבה- פעולה. או פעולה- תוצאה.

נטיה לכיוון פילוסופי יותר, היתה מייצרת גוון הגותי לסיזיפוס, ומשלימה כביכול את המשחק ההגיון שניסית לבנות.

את עושה כאן חוסר הפרדה לא נכון בין אמונות, לבין עקשנות, לבין סתם שיגרה.

המשפט האחרון של האבן אינו הכרחי... הדוגמאות מספקות את ההסבר.

שני דברים הפריעו לי במיוחד...

מיתוס----- לא אמור להזדקן. לכן הוא מיתוס.

הרעיון שהוא אטרקציה היינו בעייתי מבחינתי. או שהוא אטרקציה ועומד בזכות עצמו. או שעצם מעשיו מהווים השלכה לחיי היום יום שלנו.

אם תרצי אשמח להמשיך...

אבל אני אתן לך להתאמץ.